מניע

“כשאתה מתחיל להצליח, כולם מתחילים להניע את רכבת הכסף שלך לבנק, ולא חשובים להם יותר מה אתה רוצה כמאמן או אם זה חשוב בכלל לך. זה ממש מזעזע את אנשים בחיי שאני לא מתעניינת בכסף, וזה לא בעייתי שלי.”

“כדי לעודד אנשים, לך לצדם. כדי להעניק השראה לאנשים, לך לפניהם. כדי להניע אנשים, לך מאחוריהם. כדי להנהיג אנשים, לך איתם.”

“אתם יכולים לנסוע בדמיונותיכם כדי לערוך סיור אל עתידכם, לבקר בו ולראות כל מיני דברים טובים המסתתרים שם. אבל עליכם לנקוט צעדים נועזים לפני שתוכלו באמת לעבור אל מה שאתם רואים!”

“סביר שתאבד את חום התשוקה שלך, בלי קשר לכמה לוהט הוא היה, כשאתה מוסר את עצמך למנהיג בעל גישה פושרת”

“כל אחד יש לו קורא, אך לא כל אחד מחפש את הטלפון, או שהחמיצו את הקריאה, או פשוט לא ענו עליה.”

“ג'ייס התיישב על אדן החלון והביט בו מלמעלה. "אתה באמת לא מבין את עניין שומר-הראש הזה, נכון?" "אפילו לא חשבתי שאתה כל כך מחבב אותי," אמר סיימון. "זה אחד מהדברים האלה של תשמור את חבריך קרוב ואת אויביך קרוב יותר?" "חשבתי שזה לשמור את החברים שלך קרוב כדי שיהיה לך מישהו שינהג במכונית כשאתה מתגנב בלילה לבית של האויב שלך ומקיא בתיבת הדואר שלו." "אני די בטוח שזה לא זה”

“אל תהפוך תשוקה לטיעון לטובת האמת! הו, הלהטנים טוב הלב ואפילו האצילים, אני מכיר אתכם! אתם רוצים לנצח בטיעון נגדנו, אבל גם נגד עצמכם, ובעיקר נגד עצמכם! מצפון מיוסר תמיד מסית אתכם נגד ההתלהבות שלכם, וכמה אתם הופכים יצירתיים כשאתם מנסים להשתיק אותו! אתם שונאים את הכנים, את הפשוטים, את הטהורים, אתם נמנעים מהמבט התמים שלהם. המצפון שלכם יודע את האמת, וכשהוא משמיע את קולו, אתם מנסים להטיל ספק בקול הזה, להציג אותו כהרגל רע, כמחלה של התקופה, כפגם בבריאות הרוחנית שלכם. אתם מגיעים למצב שבו אתם שונאים ביקורת, מדע והיגיון! אתם מזייפים את ההיסטוריה כדי שתעיד לטובתכם, אתם מכחישים סגולות של אחרים כדי שהן לא יאפילו על האלילים והאידיאלים שלכם! תמונות צבעוניות במקום שבו נדרשים נימוקים רציונליים! להט וסגנון! ערפל כסוף! לילות קסומים! אתם יודעים איך להאיר ואיך להחשיך, ואיך להשתמש באור כדי להסתיר! ובאמת, כשהתשוקה שלכם מגיעה לשיא של טירוף, מגיע רגע שבו אתם אומרים לעצמכם: עכשיו ניצחתי את המצפון, עכשיו אני צלול, אמיץ, נדיב, מפואר, עכשיו אני כנה! כמה אתם צמאים לרגעים האלה שבהם התשוקה מעניקה לכם הצדקה מושלמת ותחושת חפות; כשבמאבק, בשיכרון ובאופוריה אתם מחוץ לעצמכם ומעבר לכל ספק; כשאתם מכריזים: 'מי שלא יוצא מדעתו כמונו, לעולם לא ידע מהי האמת ואיפה היא!'. אתם צמאים למצוא אנשים שחושבים כמוכם במצב הזה – שזהו מצב של שחיתות אינטלקטואלית – ולהדליק את הלפיד שלכם מהאש שלהם! הו, הקורבנות העלובה שלכם! הו, הניצחון המביש של השקר המקודש! אתם באמת חייבים להסב לעצמכם כל כך הרבה סבל? באמת?”

“לפעמים, כשאני עצמי יושבת בריטריט, ובסופו אני נכנסת למכונית שלי כדי לנסוע משם, אני רואה את ידי נעה קדימה כדי להדליק את הרדיו. כשאני יכולה להיות קשובה, אני מבחינה בעובדה שבאותו רגע אני בעצם לא רוצה להאזין לחדשות או לשמוע איזו מוזיקה.”

“טום אמר לעצמו שהעולם, אחרי הכול, אינו חלול כל כך. הוא גילה חוק גדול של פעולה אנושית, בלי לדעת זאת — כלומר, שכדי לגרום לאדם או לילד לחשוק בדבר-מה, די רק להקשות על השגתו. אילו היה פילוסוף גדול וחכם, כמו מחבר הספר הזה, היה מבין עכשיו שעבודה מורכבת מכל מה שגוף חייב לעשות, ושמשחק מורכב מכל מה שגוף אינו חייב לעשות. וזה היה עוזר לו להבין מדוע ייצור פרחים מלאכותיים או הפעלה על גבי מסילה נעה הם עבודה, בעוד שגלגול כדורי באולינג או טיפוס על מון בלאן הם רק בידור. יש באנגליה ג'נטלמנים עשירים הנוהגים בכרכרות נוסעים רתומות לארבעה סוסים עשרים או שלושים מייל בקו יומי, בקיץ, משום שהזכות לכך עולה להם כסף רב; אבל אילו הוצעו להם שכר בעבור השירות, הדבר היה הופך זאת לעבודה ואז היו מתפטרים.”

“לרמות את דרכך אל תוך משרה גדולה מכפי שמוחך יכול לשאת פירושו להפוך לקוף נגוע-פחד, הפועל בתנועות שאולות ובזמן שאול; ולהתיישב במשרה הדורשת פחות מן היכולת המלאה של מוחך פירושו לכבות את המנוע שלך ולגזור על עצמך סוג אחר של תנועה: ריקבון — שיצירתך היא תהליך השגת ערכיך, ושלאבד את שאיפתך לערכים פירושו לאבד את שאיפתך לחיות — שגופך הוא מכונה, אך מוחך הוא הנהג שלה, ועליך לנהוג עד כמה שמוחך יוכל לשאת אותך, כשההישג הוא יעד דרכך — שהאדם שאין לו תכלית הוא מכונה המתדרדרת במורד, נתונה לחסדיו של כל סלע, כדי להתרסק בתעלה הראשונה שתזדמן; שהאדם המדכא את מוחו הוא מכונה תקועה, ההולכת לאיטה אל החלודה; שהאדם המניח למנהיג לקבוע את מסלולו הוא שבר הנגרר אל ערמת הגרוטאות; ושאדם העושה מאדם אחר את יעדו הוא טרמפיסט שאף נהג לא צריך לאסוף — שיצירתך היא תכלית חייך, ועליך לחלוף במהירות על פני כל רוצח המתיימר לזכות לעצמו את הזכות לעצור אותך, ושכל ערך שתוכל למצוא מחוץ ליצירתך, כל נאמנות או אהבה אחרת, יכולים להיות רק נוסעים שתבחר לחלוק עמם את מסעך, ושעליהם להיות נוסעים ההולכים בכוח עצמם באותו כיוון.”

“אם הייתי נותר למכשירי הפשוטים שלי ולמגבלות הדלות עד מאוד של יכולותיי, האם לא הייתי מת מוות מן הסוג התפל ביותר שניתן להעלות על הדעת? והאם לא עליי להודות לאלוהים על כך שהוא העניק לי בחסדו דמיון ההופך מוות כזה לבלתי ניתן כלל להעלאה על הדעת?”

“אי אפשר לפתות אותך, אלא אם כן אתה רוצה את מה שמפתה אותך.”

“וכשחשבתי על גופתו של ריי בראואר באור הזה — או בהיעדרו — מה שהרגשתי לא היה בחילה או פחד שמא הוא יופיע לפתע לפנינו, באנשי-רפאים ירוקים ומגמגמים שמטרתם להבריח אותנו חזרה בדרך שממנה באנו לפני שנוכל להפר את מנוחתו — מנוחתו שלו — אלא גל פתאומי ובלתי צפוי של רחמים על כך שהוא כה בודד וכה חסר הגנה בחשכה שכעת החלה לרדת על צדו שלנו של העולם.”