“לרמות את דרכך אל תוך משרה גדולה מכפי שמוחך יכול לשאת פירושו להפוך לקוף נגוע-פחד, הפועל בתנועות שאולות ובזמן שאול; ולהתיישב במשרה הדורשת פחות מן היכולת המלאה של מוחך פירושו לכבות את המנוע שלך ולגזור על עצמך סוג אחר של תנועה: ריקבון — שיצירתך היא תהליך השגת ערכיך, ושלאבד את שאיפתך לערכים פירושו לאבד את שאיפתך לחיות — שגופך הוא מכונה, אך מוחך הוא הנהג שלה, ועליך לנהוג עד כמה שמוחך יוכל לשאת אותך, כשההישג הוא יעד דרכך — שהאדם שאין לו תכלית הוא מכונה המתדרדרת במורד, נתונה לחסדיו של כל סלע, כדי להתרסק בתעלה הראשונה שתזדמן; שהאדם המדכא את מוחו הוא מכונה תקועה, ההולכת לאיטה אל החלודה; שהאדם המניח למנהיג לקבוע את מסלולו הוא שבר הנגרר אל ערמת הגרוטאות; ושאדם העושה מאדם אחר את יעדו הוא טרמפיסט שאף נהג לא צריך לאסוף — שיצירתך היא תכלית חייך, ועליך לחלוף במהירות על פני כל רוצח המתיימר לזכות לעצמו את הזכות לעצור אותך, ושכל ערך שתוכל למצוא מחוץ ליצירתך, כל נאמנות או אהבה אחרת, יכולים להיות רק נוסעים שתבחר לחלוק עמם את מסעך, ושעליהם להיות נוסעים ההולכים בכוח עצמם באותו כיוון.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←