“אתה יודע מה אני חושבת? היא אומרת. הזיכרונות של אנשים הם אולי הדלק שהם שורפים כדי להישאר בחיים. אם לזיכרונות האלה יש איזושהי חשיבות ממשית או לא, זה לא משנה בכל הנוגע לתחזוקת החיים. כולם בסך הכול דלק. מודעות פרסומת בעיתון, ספרי פילוסופיה, תמונות גסות במגזין, חבילה של שטרות של עשרת אלפים ין: כשמאכילים בהם את האש, כולם בסך הכול נייר. האש לא חושבת, אה, זה קאנט, או אה, זו מהדורת הערב של יומיורי, או ציצים יפים, בזמן שהיא בוערת. בשביל האש, הם לא יותר מפיסות נייר. זה בדיוק אותו הדבר. זיכרונות חשובים, זיכרונות לא כל כך חשובים, זיכרונות חסרי תועלת לחלוטין: אין שום הבחנה—כולם בסך הכול דלק.”
הרוקי מוראקמי