טרי פרצ'ט

“אני מניח שהאמת היא שאף אחד לא אמר לילד החכם הזה שתקשורת בין צורות חיים כה שונות היא בלתי אפשרית, אז הוא פשוט המשיך ועשה את זה בכל זאת.”

“זהו תעלומה, אמר דטריטוס. ויימס חייך חיוך נטול שמחה. זו הייתה תעלומה. והוא לא אהב תעלומות. לתעלומות הייתה נטייה לגדול אם לא פתרת אותן במהירות. תעלומות התנפחו.”

“"אנחנו נכנסנו לאזור עם אינדקס קסמים גבוה," הוא אמר. "אל תשאלו איך. פעם אחת נוצר כאן שדה קסום חזק, ועכשיו אנחנו מרגישים את ההשפעות." "בדיוק," אמר שיח שעבר.”

“סבתא," אמרה אסק, בקול המיואש והבוגר להפליא שילדים משתמשים בו כדי לנזוף בזקניהם הסוררים. "אני לא חושבת שאת ממש מבינה. אני לא רוצה להיחבט בקרקע. היא אף פעם לא עשתה לי שום דבר.”

“העצה שלי היא זו. למען השם, אל תכתוב ספר שמתאים לילד בן 12, כי הילדים שקוראים כשהם בני 12 קוראים ספרים למבוגרים. קראתי את כל ספרי ג'יימס בונד כשהייתי בערך בן 11, וזה היה בערך הזמן הנכון לקרוא את ספרי ג'יימס בונד.”

“זה היה הרבה אחרי חצות והכוכבים נראו לחים וצוננים; האוויר היה מלא בדממת הלילה העמוסה, שנוצרת על ידי מאות יצורים פרוותיים קטנים הפוסעים בזהירות רבה בתקווה למצוא ארוחת ערב תוך הימנעות מלהפוך למנה העיקרית.”

“אהיה נלהב יותר לעודד חשיבה מחוץ לקופסה כשיהיו ראיות לכך שמתקיימת איזושהי חשיבה בתוכה.”

“השמש שקעה, וזהו קסם יומיומי...”

“טוב כך היית גם אתה אילו, שזיף דפוק של עזרה שנייה א׳, אמר הגזבר. השולחן השתתק. מישהו הבין את זה? אמר רידקולי. הגזבר לא היה, מבחינה טכנית, משוגע. הוא כבר עבר בעבר את המפלים השוצפים של השיגעון, וכעת חתר לו סביב באיזו בריכה שלווה בצד השני. לעיתים קרובות למדי הוא דיבר בהיגיון, אף כי לא לפי אמות המידה האנושיות הרגילות.”

“לעולם אל תסמוך על שום קוקטייל מסובך שנשאר צלול לחלוטין עד שהמרכיב האחרון נכנס, ואז מיד נעכר.”

“... אדם אינו זקוק לגמל כדי לרכוב לגיהינום, ואף לא לסוס, ואף לא לפרד; אדם יכול לרכוב אל הגיהינום על לשונו...”

“האמונה הטפלה היחידה שיש לי היא שאני חייב להתחיל ספר חדש באותו יום שבו אני מסיים את האחרון, אפילו אם זה רק כמה הערות בקובץ. אני חושש שלא תהיה לי עבודה בתהליך.”

“אי אפשר לא לעזור לאנשים רק כי הם טיפשים או שוכחים או לא נעימים... אם אני לא אעזור להם, מי יעזור?”

“האנתרופולוגים טעו כשקראו למין שלנו Homo sapiens ("האדם החכם"). מכל מקום, זה דבר יהיר ונפוח לומר, שכן החוכמה היא אחת התכונות הפחות בולטות שלנו. במציאות, אנחנו Pan narrans, השימפנזה המספרת סיפורים.”

“האם אתה חושב שייתכן שעם שלם יהיה משוגע?”

“במשך מאות השנים, האנושות ניסתה דרכים רבות להילחם בכוחות הרוע... תפילה, צום, מעשים טובים וכדומה. עד דום, נראה שאיש לא חשב על רובה הציד הכפול. אכול מוות מעופרת, שד.”

“גאווה היא דבר יפה מאוד, אבל נקניק הוא נקניק.”

“האדמה סביב אנך-מורפורק פורייה, ורובה הגדול מוקדש לשדות הכרוב שמסייעים להעניק לעיר את ריחה המיוחד. האור האפור שלפני עלות השחר נפרש מעל המרחב הכחול-ירקרק, וסביב זוג חקלאים שהחלו מוקדם את קציר התרד. הם הרימו מבט, לא אל קול, אלא אל נקודת דממה נעה, במקום שבו היה אמור להיות קול. זה היה גבר ואישה ומשהו כמו גבר במידה חמש במעיל פרווה במידה שתים-עשרה, כולם במרכבה שהבהבה תוך כדי תנועה. היא דהרה לאורך הדרך לעבר הולי ווד ועד מהרה נעלמה מן העין. דקה או שתיים אחר כך באה בעקבותיה כיסא גלגלים. הציר שלו להט מלובן. הוא היה מלא אנשים שצעקו זה על זה. אחד מהם סובב ידית על קופסה. הוא היה עמוס כל כך עד שקוסמים נפלו ממנו מדי פעם ורצו אחריו, צועקים, עד שניתנה להם הזדמנות לקפוץ שוב ולחזור לצעוק. מי שניסה להנהיג אותו לא הצליח, והוא התנדנד מצד לצד על פני הדרך ולבסוף התעופף ממנה לגמרי ודרך דופן של אסם. אחד החקלאים נתן מרפק בשני. "ראיתי את זה בקליקים," הוא אמר. "זה תמיד אותו דבר. הם מתרסקים לתוך אסם ותמיד יוצאים מהצד השני מכוסים תרנגולות צווחות." בן לווייתו נשען מהורהר על המעדר שלו. "זה באמת יהיה מחזה ששווה לראות," הוא אמר. "בטח שכן." "כי כל מה שיש שם, בחור, זה עשרים טון כרוב." נשמעה חבטה, והכיסא פרץ מן האסם במטר של תרנגולות ודהר בטירוף לעבר הדרך. החקלאים הביטו זה בזה. "ובכן, תכה בי," אמר אחד מהם.”

“זה טיפשי, לנעול אותנו בפנים," אמרה נני. "הייתי גורמת שיהרגו אותנו.""זה מפני שאת בעצם טובה," אמרה מגראת. "הטובים חפים מפשע ויוצרים צדק. הרעים אשמים, ולכן הם ממציאים רחמים.”

“הוא אמר לאנשים: אתם חופשיים. והם אמרו הידד, ואז הוא הראה להם מה המחיר של החירות והם קראו לו עריץ, וברגע שהוא נבגד, הם הסתובבו קצת כמו תרנגולות שגודלו באסם שראו את העולם הגדול שבחוץ בפעם הראשונה, ואז הם חזרו פנימה אל החום וסגרו את הדלת...”