“החלק הקשה ביותר בשחרור הוא אי-הוודאות — כשאתה מפחד שברגע שתשחרר מישהו תשנא את עצמך כשתגלה עד כמה היית קרוב לזכות בחיבתו. בכל פעם שאתה נותן לעצמך תקווה, אתה גוזל מעצמך חלק מהזמן, מהאושר ומהעתיד שלך. עם זאת, מדי פעם אתה מתעורר אל ההבנה הזאת, ואתה חייב להיאחז חזק באמת הזו, כי הלב שלך יקרע את יסודות ההיגיון שלך, בכך שימציא תירוצים לכך שהאדם הזה לא מנסה כמוך. האמת היא זו: אהבה אמיתית היא פשוטה. אנחנו אלה שהופכים אותה למסובכת. חלק מההינתקות הוא להכיר בהבדל בין להיות נחשק לבין להיות מוערך. כשמישהו אוהב אותך הוא לעולם לא ישאיר אותך מחכה, לא ייתן את תשומת הלב והחיבה שלו לאחרים, לא יאפשר לך להמשיך להיפגע, ולא יתעלם ממה שעברת למענו. מצד שני, אדם שחושק בך לא רואה את הכאב שלך, רק את מה שהוא יכול לקבל ממך במאמץ מינימלי בתמורה. הם נותנים לך להסתכן בכל, בעוד הם שומרים על לבם וקוצרים את פירות רגשותיך. אנחנו ממציאים כל כך הרבה תירוצים עבור האנשים שאנחנו מתאהבים בהם, והם ממציאים עוד יותר כדי להישאר עם רגל אחת בדלת. עם זאת, האמת היא שאלוהים לא ברא אותך כדי שיתייחסו אליך כאופציה או כדי שיחסרו לך כבוד שוב ושוב. הוא רוצה שתסגור את הדלת. אם מישהו אוהב אותך ורוצה להיות בחייך, שום מכשול לא ירחיק אותו ממך. זכור, אתה מלוכה, לא קבצן.”