“ככל שאתה מדבר על זה יותר, טוחן את זה שוב, חושב על זה מחדש, מנתח את זה מכל כיוון, מתווכח על זה, מגיב לזה, נעשה פרנואידי לגביו, מתחרה בו, מתלונן עליו, מנציח אותו, בוכה עליו, בועט בו, משמיץ אותו, עוקב אחריו, מרכל עליו, מתפלל עליו, מזלזל בו או מנתח את מניעיו, הוא ממשיך להירקב במוחך. הוא מת. זה נגמר. הוא איננו. זה הסתיים. הגיע הזמן לקבור אותו כי הוא מסריח את חייך, ואף אחד לא רוצה להיות ליד גופת הזיכרונות הרקובה שלך והגישה המתפוררת שלך. היה מנהל הלוויה של חייך וקבור את הדבר הזה!”