ניל גיימן

“אני חושד שיש שני סוגים של סופרי רומנים. אלה שיש להם נקודת מבט ויש להם משהו לומר, ואז כותבים רומן כדי לומר את הדבר הזה, ואלה מאיתנו שכותבים את הספר כדי לגלות מה אנחנו חושבים על הדבר הזה.”

“אם אתה, כהורה, מגדל את ילדיך היטב, הם כבר לא יזדקקו לך. אם עשית את זה כמו שצריך, הם עוזבים.”

“אמריקה הייתה, בעיניהם, המקום שאליו אנשים טובים הלכו כשמתו. הם היו מוכנים להאמין שכמעט כל דבר יכול לקרות באמריקה.”

“יש גרסה אחרת של הסיפור. זהו הסיפור שהנשים מספרות זו לזו, בשפתן הפרטית, שהגברים-ילדים אינם לומדים, ושאותה הזקנים חכמים מדי מכדי ללמוד. ובגרסה הזאת של הסיפור אולי הדברים התרחשו אחרת. אבל אז, זהו סיפור של נשים, והוא לעולם אינו מסופר לגברים.”

“כל מה שהוא אי־פעם עשה, ושעדיף היה שלא יעשה. כל שקר ששיקר — שיקר לעצמו, או שיקר לאחרים. כל פגיעה קטנה, וכל הפגיעות הגדולות. כל אחת ואחת נשלפה ממנו, פרט אחר פרט, סנטימטר אחר סנטימטר. השד הסיר מעליו את מעטה השכחה, הפשיט הכול עד האמת, וזה כאב יותר מכל דבר אחר.”

“אני חושב שאולי הגיהינום הוא מקום. אבל לא חייבים להישאר בשום מקום לנצח.”

“רציתי לצעוק אליו מלמעלה, להזהיר אותו שהוא נותן פרחים למפלצת, אבל לא עשיתי זאת.”

“יש לנו מחויבות להפוך דברים ליפים, לא להשאיר את העולם מכוער יותר מכפי שמצאנו אותו.”

“האם הטעם הלוואי הכימי הוא הסיבה שבגללה אנשים אוכלים נקניקיות, או שזה איזשהו בונוס?”

“לפעמים אתה מתעורר. לפעמים הנפילה הורגת אותך. ולפעמים, כשאתה נופל, אתה עף.”

“כל דבר שמשאיר אותך שמח וכותב הוא חלק מטקס הכתיבה שלי: אני אוהב מוזיקה, אז אני נוטה להשמיע אותה ברקע. אבל אם אני מתעניין, אני יכול לכתוב באזורי ההמתנה של שדה תעופה.”

“לך לעזאזל, אמר צ'רנובוג. לך לעזאזל ולך לעזאזל אמא שלך ולך לעזאזל הסוס המזורגג שעליו רכבת פנימה. אפילו לא תמות בקרב. אף לוחם לא יטעם את דמך. אף אדם חי לא ייטול את חייך. תמות מוות רך ועני. תמות עם נשיקה על שפתיך ושקר בלבך.”

“אני מאמין שסיפורים הם חשובים להפליא, אולי בדרכים שאיננו מבינים, בכך שהם מאפשרים לנו להבין את חיינו, בכך שהם מאפשרים לנו לברוח מחיינו, בכך שהם מעניקים לנו אמפתיה ובכך שהם יוצרים את העולם שבו אנו חיים.”

“אתה שואל אותי אם אני יכול לסלוח לעצמי? אני יכול לסלוח לעצמי על הרבה דברים.”

“כמו שהמים רטובים והימים ארוכים, וכמו שחבר תמיד יאכזב אותך בסוף.”

“וכשהדברים נעשים קשים, זה מה שעליכם לעשות. צרו אמנות טובה.”

“זה אונירי, רצף יפהפה וחסר צורה של צללי חנקת כסף, וכשהוא מסתיים אני תוהה מה קרה, ואז אני מתחיל לבנות אותו מחדש בראשי”

“ספרייה היא מקום שהוא מאגר של מידע ומעניק לכל אזרח גישה שווה אליו. זה כולל מידע על בריאות. וגם מידע על בריאות הנפש. זהו מרחב קהילתי. זהו מקום של ביטחון, מקלט מן העולם.”

“שמעתי את שפות האפוקליפסה, ועתה אחבק את הדממה.”

“היא טעמה את היום שבו איבד את עבודתו הראשונה. היא טעמה את הבוקר שבו התעורר, עדיין שיכור, במכוניתו, באמצע שדה תירס, ובאימה נשבע להימנע מן הבקבוק לעד. היא ידעה את שמו האמיתי. היא זכרה את השם שפעם היה מקועקע על זרועו וידעה מדוע הוא אינו יכול להיות שם עוד. היא טעמה את צבע עיניו מבפנים, ורעדה לנוכח הסיוט שבו נאלץ לשאת דגים קוצניים בפיו, ושממנו היה מתעורר, נחנק, לילה אחר לילה. היא התענגה על הרעב שבאוכל ובספרות, וגילתה שמי לילה אפלים כשהיה ילד קטן והוא הביט מעלה אל הכוכבים ותהה על עצמותם ועל אין-סופיותם, דבר שאפילו הוא שכח.”