קילרוי ג' אולדסטאר

“הפרדוקס הבלתי ניתן להכחשה של הקיום האנושי הוא שאדם מבקש קרבה עם אנשים אחרים בעודו מגן על זכותו המקודשת לפרטיות. כל אדם חייב לשמור בקפידה על זהותו האישית כדי להעניק לחייו תכלית ייחודית. אהבת אנשים אחרים והטבע אינה סותרת את שמירת עצמאותו של אדם במחשבה ובמעשה. אדם אינו צריך לוותר על שאיפתו שלו למצוינות אישית כאשר הוא מקיים מערכת יחסים מכבדת והדדית עם בן או בת זוג לחיים.”

“החסד מייצג את הזוהר הנשגב של נשמות אנושיות, את היכולת של אנשים אמיצים בגופם ובנפשם לתת חלק מעצמם כדי להגן על אנשים אחרים, בלי קשר לתוצאה השלילית שהם עלולים לשאת בה באופן אישי.”

“אחת העובדות הבולטות של העצמי היא שאדם עובר ללא הרף רצף של פעולות במיידיות של הזמן, שעליהן עליו להרהר מאוחר יותר ולסנתז חוויות חדשות, מחשבות, רגשות ורושם מנטלי יחד עם זיכרונותיו הסמויים לכדי תחושת הוויה משותפת.”

“ילדים לא תמיד מעריכים את הוריהם כשהם מעודדים אותם לחקור ולהתפתח. האנוכיות של ילד מתבטאת בכוונתו להישאר ילד ולעולם לא להיכנס לעולם המבוגרים של מצוקה, אכזבה, וויתור מיואש על חיים מדומיינים באמצעות התחייבויות שמגבילות אפשרויות בלתי מוגבלות.”

“לפי המדען, הזמן הוא אינסופי ובלתי נדלה. האמן נוטה להתייחס למעבר הזמן כאל נושא שקשור לאקראיות של הזיכרון וליכולת האנושית ליצור זכרונות חיים. אמנים פיקחים מתארים אוספים של מחשבות מקוטעות בציור ובספרות כדי לעורר את התודעה האנושית. האמנות נשענת על הקשר בין השפעת החוויה החיצונית לבין הסופיות של חיי האדם. אמן מנסה לנסח תשובות לתעלומה של הקיום באמצעות פרשנות מהורהרת לעולם שאנו תופסים וחווים דרך החושים.”

“בשונה מצבירת עושר ותהילה, שהם במידה רבה תוצרי ההשגחה, אנו מייצרים בעצמנו את מנת הטוב שלנו. אם נבסס כל מה שאנו עושים על עיקרון מוסרי, ובייחוד על אהבה, חיבה וחמלה, ייתכן שלא נשיג את כל המטרות שקיווינו להשיג, אך לא נהיה כבולים בחרטה עיקשת או בייסורי מצפון על המאמץ שהשקענו. אם ניגש לכל שלב בחיים בתשוקה אמיתית, אזי כל צעד לאורך דרך שבורה או ישרה יהיה לפחות כן. אם נכבד את ההתחייבויות שאנו נוטלים על עצמנו ונפעל לכבד את כל מחויבויותינו האישיות כלפי אנשים אחרים על ידי הקדשת כל תבונתנו, תנופתנו וכוח חיינו החיוני, ולא נבזבז את מאמצינו על פעילויות חמדניות, פרועות או בזבזניות, נתחזק. שימוש מושכל במשאבים האישיים מבטיח שנחווה תחושת התחדשות בכל אבן דרך חשובה לאורך הדרך. אם נשמור על נדר האמונה שלנו ונאהב אנשים בחופשיות, קלילות פנימית תנחה אותנו בעת אי-הוודאות שלנו.”

“בשלב כלשהו בחיים כל אדם נתקל בתחושות רודפות של בדידות, משום שהתחושה של להיות לבד ולהסתגר עמוק בתוך העצמי הפנימי היא חלק מן המצב האנושי. אדם עשוי לבחור להשלים עם בדידותו או אפילו לטפח אותה, ולהפוך את שעות הבדידות המדויקות והנוקבות לשירת נשמתו.”

“עקרונות הסיפור הם בלתי ניתנים לשינוי, ומסבירים מדוע אנו רואים רסיסים מעצמנו בסיפורים של אנשים אחרים. כל סיפור ששרד לאורך זמן מבסס את נושאיו על יכולתו של המין האנושי להפעיל רצון חופשי. בלי יכולתו של דמות לבחור כיצד לפעול, לא יכול להיות סיפור. בהיעדר רצון חופשי, אין אנושיות. רק לאחר שאלוהים גירש אותם מגן עדן, יכלו אדם וחוה לחוות מה פירושו להיות אנושיים.”

“הטלת ספק עצמית ורצון להשיג הבנה עצמית הם המעשה המהולל של האנושות”

“תפיסות אידיאליסטיות שמנחות אנשים בצעירותם מתגלות לעיתים קרובות ככאלה שאינן מחזיקות מעמד. סיומו של כל שלב בחיים דורש מאיתנו לבנות את עצמנו מחדש, אחרי שהחיים עצמם מנפצים את האמונות האידיאולוגיות שלנו.”

“כל ידע מתחיל בסקרנות כלפי הלא נודע או כלפי מה שלא ניתן לדעת. ביטויים של אי-ודאות ונטייה לספקנות הם שמובילים לתגליות מועילות.”

“מבצעים מצטיינים המפגינים שליטה עצמית עצומה נוטים להיות נושאים בעול של יכולתם שלהם. מחקרים מצביעים על כך שלהיות מוכשר באופן יוצא דופן יכול להעמיד אדם תחת כמות חריגה של לחץ, משום שזה מעלה את הציפיות של אנשים אחרים ממנו. ככל שעובד למופת מפיק יותר משימות עם אישיות יוזמת, תוך שמירה על יחסים איכותיים עם עמיתים ועם לקוחות, כך ארגון נוטה להמעיט בהערכת המאמץ האמיתי שלו ולצפות ממנו ליותר. אנשים אחרים אינם מבינים עד כמה קשה למבצע מצטיין להשלים משימות רב-ממדיות. הם גם נוטים להמעיט בהערכת המאמץ שאדם יוזם משקיע, כאשר הוא שומר על גישה חיובית ונעימה תוך כדי השלמת מטלות קשות.”

“המוח האנושי מאחסן מאגר עשיר של רגשות חיוביים. הוא גם בונה בית סוהר המכיל תאים של רגשות מכוערים. אהבה וצחוק הם שניים מן הרגשות הנערצים ביותר. שנאה וקנאה הם שניים מן הרגשות הנתעבים ביותר. שנאה היא הגולמית ביותר מבין כל הרגשות, ולכן שנאה היא הקשה ביותר מבין כל הרגשות לרסן.”

“המודע והתת-מודע מנהלים יחד את הרצונות, המחשבות וההתנהגות שלנו, שמאוחדים בתוך גוף אנושי אחד – מה שאנחנו מכנים 'העצמי'. המודע לרוב עוזר לקדם את סדר היום של התת-מודע. תשוקות סותרות ביניהם מייצרות מתח וסערת רגשות, שעלולים לבוא לידי ביטוי בהתנהגות לא צפויה שגורמת לספק עצמי. אחת הבעיות הגדולות היא שהתת-מודע, שמכוון חלקים חשובים בהתנהגות שלנו, הוא כמעט בלתי ניתן לידיעה. הכוח של המחשבה המודעת – היכולת להצדיק רציונלית – מטעה אותנו לחשוב שאנחנו יצורים לוגיים, כשאנחנו חיים את רוב חיינו בסריקה לא מודעת של גירויים חיצוניים ותגובה לאירועים בזמן אמת בלי שום מחשבה מודעת.”

“לב אנושי חסר מנוחה תמיד מבקש להעמיק את ההבנה האישית ופועל להשגת מצוינות”

“מימוש עצמי, המוביל לטוהר הנפש, מחייב לסלוח לאויבינו ולעבוד על המודולים המחרידים ביותר של העצמי.”

“קמעותיו של סופר כוללים ביאור, אסוציאציה חופשית, מקבילות, ניגוד ואפיפניה כדי ליצור צללית של מה שעד כה לא היה קיים וכעת מדבר בהדהוד עצמאי, רפאי.”

“אנו חיים בעולם של צל ואור, כאב ושמחה. אנו מבלים את כל חיינו בחקירת הדפוסים האפשריים הרבים של החוויה האנושית, כולל יחסי הגומלין בין האנושות לטבע ובין בני האדם לבין עצמם. עלינו ללמוד מן הכרוניקות שלנו ולסייע לדורות הבאים על ידי חיים של מעורבות מלאה, תוך ניסיון לברר כיצד לחיות באופן אותנטי ושמח.”

“אמנת הפעולה של סופר היא לחשוף סמלים טמונים המשקפים יחסים משלימים וסותרים של המכלול הקולקטיבי שלנו, לשלב תפיסות מתואמות וסותרות שמניעות אותנו, ולחקור אמיתות רחבות יותר מתוך יסודות משתנים וגחמניים של הטבע האנושי.”

“כתיבה דורשת תקופה ממושכת של השכלה אקדמית, המושלמת על ידי בחינה קפדנית של החברה ומנהגיה. סופרים גם מנתחים את טבעם שלהם ואת סביבתם הפיזית, חקירה עצמית של סביבתם הפנימית והחיצונית.”