קילרוי ג' אולדסטאר

“אדם אמנותי מתחבר אל האנרגיה הרגשית ההרסנית של אשמה ובושה ואל הכמיהה לאהוב ולהיות ראוי לאהבה, והופך את הרגשות העוצמתיים הללו לכוח יצירתי.”

“כל מפגש עם העולם החיצוני מציב עימות עם עולמו הפנימי היקר של אדם. האופן שבו אנו מיישבים את סכסוכי הגבול המתמשכים הללו בין המציאות לרעיונות מביא לשינויים טקטוניים במבנה הנפשי שלנו, שאותם אנו משלבים על ידי תגובה לכאוס הבלתי פוסק של חיים ארציים.”

“הגורל דורש שנמשיך לסבול, עד שנחפש מרצוננו ונגלה את נתיב הצדק הקדוש. עד שניכנע לאחידות החיים, איננו מסוגלים לחוות את נקודת האפס המוחלטת של המציאות. רק על ידי כניעה לתשוקותינו, על ידי כוונון מחדש של תודעתנו למצב שאינו מוגדר, שאינו כבול, ואינו מונע על ידי תשוקה ורצון, נחווה חיים שעברו התמרה.”

“כל אחד מאיתנו נתקל בחוויות מגוונות רבות שגורמות לנו לגדול ולהשתנות, אך אנו שואפים לשוב אל שורשינו, שהם השלווה.”

“איננו יכולים להשיג הארה אישית – הבהרה של נשמותינו – עד שנחדל להשלות את עצמנו. עלינו לקבל שהחיים כוללים עדות לכאב וחוויה אישית שלו.”

“כל אהבה היא מתוקה-מרירה. אהבה היא דבר שאי אפשר להסביר; היא חלק שירה וחלק מזוכיזם. חלק מן האהבה הוא אובדן השליטה העצמית, משום שעל האדם להיכנע בגלוי לתחושת הייחודיות של העצמי שלו בפני הכוחות המאניים של האהבה. מעשה ההיכנעות האישי בפני אהוב מותיר אדם פגיע להסתבכות במבוך של רגשות. כשאנו מתאהבים, אושרו ורווחתו של אהובנו תופסים את התפקיד הראשי במחשבתנו, והם נעשים טייסי המשנה של נשמותינו. כשאנו מאוהבים בפעם הראשונה, אנו חשים מה פירושו של דבר להפוך לאדם שלם; אנו מזהים מי אנחנו באמצעות ראיית בבואתנו בעינו של אהובנו; ואנו חשים למה אנו עשויים להפוך כאשר האהבה מחלחלת לתוכנו. כשאהובנו עוזב אותנו, אנו חשים נרגזים וריקים, משום שאנו מכירים בכך שהוא תפס חלק כה גדול ממה שגרם לנו לחוש שיכורים מן החיים. כשאהובנו נוטש אותנו, אנו מאבדים את תחושת העצמי שלנו; אנו חדלים זמנית מלהתקיים כאדם שלם, ועלינו לבנות מחדש את שרידיו המרוסקים של העצמי בעקבות אהבה שאבדה.”

“שינוי הוא חלק מהחיים. תרבויות עולות ונופלות, הגאות והשפל מתגברים ונחלשים, כוכב הלכת עובר תקופות של מהפכה אקלימית, הצעירים גדלים, והזקנים מתים. מה שיבוא הוא מה שיהיה. הישרדות כיחידים וכמין דורשת גמישות של המחשבה האנושית ואת היכולת המוכחת, המזג וההתמדה להשתנות.”

“הדת היא שריד תרבותי שהורשש מתרבויות קדומות, שהשפעתו הדוקטרינרית נמשכת ברחבי העולם בזמנים המודרניים. אנשים דתיים נשענים על אמונתם המושגית בתמימות הקדמונית של בני האדם כדי לתמוך בהנחה המופשטת של אל מיטיב מטבעו המנחה את נשמות האדם.”

“אי-שקט הנובע מן הטבע היסודי של היות אדם הוא רחב ומקיף יותר מדיכאון, שיש לו סיבה ולכן גם תרופה.”

“אנו יכולים ללמוד ענווה אישית מפרקים שמולידים בושה ואשמה. לאחר שנפרוש מענייני העולם ונפיק לקחים מועילים מן החרפה האישית שלנו, עלינו לשוב ולחיות חיים תועלתניים המוקדשים להערכה של אמת, יופי ואהבה.”

“כל חוויה עולמית לא נעימה בחיים חושפת את מערכות העצבים הרגישות שלנו לתופעות מכאיבות. למרות כל סיסמאות הפרסומת של מודעות הבירה הקוראות לנו לחיות בהתלהבות, החיים הם בהכרח מכאיבים. החיים הם איל ניגוח המטיל טראומה על בני האדם. אנשים מקהים את הכוח הטראומטי של נשיאת חיים שלמים של כאב, פחד, ייסורים בלתי פוסקים ושעמום באמצעות דת, מין, אלכוהול, סמים, פנטזיה, ומעשים מפנקים אחרים וצורות של בריחה מן המציאות.”

“הסבל הוא מרכיב חיוני של החיים. אין אדם שנמלט מן הסבל, שהוא בלתי נפרד מן החיים עצמם. הסבל הוא מה שמעמיד אותנו במגע עם העצמי; הוא מה שמאפשר לנו להבין את הטבע הרוחני שמאחורי קיומנו.”

“כל יום הוא הזדמנות לעמוד ביראה לנוכח נוכחותה המעצימה של הטבע, זמן ראוי לחלוק כבוד ליופייה הבלתי־נמדד של החיים. עליי להישאר מודע לחיות באופן אתי על ידי תשומת לב לאיום של עוול כלפי אנשים אחרים ולהתנגד לכניעה לאבסורד שבלהיות גוף סופי שנולד אל מרחב וזמן אינסופיים. אני חלק מן העולם, קורה זעירה בהרכב קדוש, גוף של אנרגיה המרחף בקוסמוס. אני שואף ליצור עדות אישית פיוטית לחיים. כאשר אני מסתובב ופונה הרחק מן ההיצמדות אל המלאכותיות האכזרית של מסלולי הסגור, כדי להביט החוצה ולאמץ את מערבולת הטיהור של טחנת הרוח של השמים, אני חש בנשיבת הרוח בשוק מח העצם שלי את הלמותן של אמיתות קדמוניות המתקרבות, את הסומק החשמלי של אותן צמדי שיר בלתי־ניתנים לביטוי של החיים, שאדם אינו יכול להגות.”

“גינוי המלחמה לא ריסן את הסכסוך המזוין. הדת והחינוך לא חיסלו את המלחמה. הלחימה לא הביאה לסיומן של מלחמות נוספות. לחימה מזוינת פשוט מולידה מלחמות אינסופיות.”

“המלחמה מעניקה לחלק מהאנשים תחושת תכלית. קצב התופים של המלחמה מאיץ את הדופק של שכנים, קרובים, שבטים ואומות. אומות עוינות צוברות כלי נשק להשמדה בטענה שהן מבקשות שלום באמצעות הרתעה. כאשר המלחמה באה, מצדדי הנשק מחוללים התלהבות בקרב האזרחים בהכריזם על הבלתי נמנעות של העימות. מכונת התעמולה של כל צד מציגה את מסע המלחמה הנוכחי כמלחמה הגדולה הבאה. גנרלים מקדמים ביהירות עימות מזוין כמלחמה שתשים קץ לכל שאר המלחמות. מתלהמי חרבות מכריזים שחסידיו המיליטנטיים של הצד השני יזמו את מסכת הכיבוש וההרס הזאת.”

“עבודת האדם, העבודה הידנית שאנשים עוסקים בה כדי לבנות את עולמם, הן הפיזי והן הרוחני, מגדירה את התממשות ממלכתם המושגית.”

“משפחות חולקות יחסים המבוססים לא רק על דם, אלא גם על הזיקה הייחודית של חוט ארוך להחריד, אם מודדים אותו בהשוואה לכל מפעל אחר בחייו של אדם, מן העריסה ועד הקבר אם תרצו. קשרים אינטימיים אלה יוצרים קשר של אהבה, חיבה, רצון טוב ושמחה, שאנו מבקשים לשכפל כאשר אנו נישאים ומתחילים ליצור את משפחותינו המורחבות.”

“שיתוף סיפורים הממלאים את חדרינו בפיצוץ של קולות ייחודיים הוא אמצעי לעורר חקירה מכלילה של המורכבויות של מה שנכלל בלהיות אנושי. סיפורים מאפשרים לנו להבין את הדאגות העליונות של הקיום האנושי ולגעת במפורש בחלק הבלתי ניתן לשינוי של האנושות.”

“זיכרונות אישיים מאוחסנים, יחד עם זיכרונות קולקטיביים שהועברו מדור לדור של סיפורים, אגדות והיסטוריה, מאפשרים לנו לרכז את האינטראקציות שלנו עם עולם פיזי וחברתי ולפתח קוד אישי של הישרדות. במהותם של דברים, כולנו נעשים חכמים בעיני עצמנו, יוצרים את ספר החוכמה שלנו על סמך התצפיות המלומדות שלנו והידע המעשי שצברנו מן החיים והלמידה. מה שאנו מגלים במהירות הוא שאין שום ספר לימוד שמלמד כיצד לנהל את חיינו, משום שהעולם עדיין לא הוליד אדם מושלם — צופה אידיאלי — המסוגל להעביר דוגמה מוחשית של סגולות אפיסטמיות. כל אחד מאיתנו שואב מן הידע המנחה, מן התיאוריות ומן העצות הזמינים לנו כדי לחקור את הפרדוקסים, האירוניות, הסתירות והאבסורדים שאנו פוגשים בעודנו חיים בעולם על-טבעי. אנו מעצבים את אוסף המידע האישי שלנו לכדי תרגול מעשי של איך לחיות ואיך למות. בכל יום אנו מגדירים ומגדירים מחדש מי אנחנו, קובעים כיצד נגיב היום, ומתווים את מסענו אל עתיד לא ודאי.”

“השפה היא שערו של המוח וגשר המחבר אותנו לבני אדם אחרים. השפה מאפשרת לאדם לחלוק את עולמו הפנימי הסודי עם בני אדם אחרים וללמוד על עולמם המסתורי של אנשים אחרים, עולם של מחשבות לוגיות ורגשות פיוטיים.”