“כל אהבה היא מתוקה-מרירה. אהבה היא דבר שאי אפשר להסביר; היא חלק שירה וחלק מזוכיזם. חלק מן האהבה הוא אובדן השליטה העצמית, משום שעל האדם להיכנע בגלוי לתחושת הייחודיות של העצמי שלו בפני הכוחות המאניים של האהבה. מעשה ההיכנעות האישי בפני אהוב מותיר אדם פגיע להסתבכות במבוך של רגשות. כשאנו מתאהבים, אושרו ורווחתו של אהובנו תופסים את התפקיד הראשי במחשבתנו, והם נעשים טייסי המשנה של נשמותינו. כשאנו מאוהבים בפעם הראשונה, אנו חשים מה פירושו של דבר להפוך לאדם שלם; אנו מזהים מי אנחנו באמצעות ראיית בבואתנו בעינו של אהובנו; ואנו חשים למה אנו עשויים להפוך כאשר האהבה מחלחלת לתוכנו. כשאהובנו עוזב אותנו, אנו חשים נרגזים וריקים, משום שאנו מכירים בכך שהוא תפס חלק כה גדול ממה שגרם לנו לחוש שיכורים מן החיים. כשאהובנו נוטש אותנו, אנו מאבדים את תחושת העצמי שלנו; אנו חדלים זמנית מלהתקיים כאדם שלם, ועלינו לבנות מחדש את שרידיו המרוסקים של העצמי בעקבות אהבה שאבדה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←