“כאשר חושבים על כל האנשים שתמכו בפשיזם או תמכו בו בעבר, עומדים משתאים לנוכח המגוון שלהם. איזו חבורה! חשבו על תוכנית שלפחות לזמן מה יכלה להביא את היטלר, פטן, מונטגיו נורמן, פאווליץ', ויליאם רנדולף הרסט, שטרייכר, בוכמן, עזרא פאונד, חואן מרץ', קוקטו, תיסן, האב קוהלין, המופתי של ירושלים, ארנולד לאן, אנטונסקו, שפנגלר, בוורלי ניקולס, ליידי יוסטון ומרינטי כולם אל אותה סירה! אבל הרמז הוא באמת פשוט מאוד. כולם אנשים שיש להם מה להפסיד, או אנשים המשתוקקים לחברה היררכית וחוששים מן האפשרות של עולם של בני אדם חופשיים ושווים. מאחורי כל הרעש והצלצולים שמדברים על רוסיה ה“חסרת אלוהים” ועל ה“מטריאליזם” של מעמד הפועלים מסתתרת הכוונה הפשוטה של מי שיש להם כסף או זכויות יתר להיאחז בהם. כך גם, אף שיש בכך אמת חלקית, בכל הדיבורים על חוסר התועלת של שיקום חברתי שאינו מלוּוה ב“שינוי לב”. החסידים, מן האפיפיור ועד היוגים של קליפורניה, מצטיינים ב“שינוי הלב”, דבר המרגיע הרבה יותר מנקודת מבטם מאשר שינוי במערכת הכלכלית.”