כריסטופר היצ'נס

“מאז נפילת חומת ברלין ב-1989, היסטוריונים נעשו גם מדויקים יותר וגם ישרים יותר—ואפשר לומר, באורח זעיר, גם אמיצים יותר—בנוגע ל"טיהור" האחר הזה של האזורים והעמים שנכתשו עד דק בין אבני הריחיים העליונה והתחתונה של ההיטלריזם והסטליניזם. אחד המתעדים האובייקטיביים ביותר הוא פרופסור טימותי סניידר מאוניברסיטת ייל. לדעתו, עדיין יש לראות ב"מבצע ריינהרדט", או בהשמדתם המתוכננת של יהודי פולין, את לב-לבה של מה שאנו מכנים בדרך כלל השואה, שבה, מתוך כ-5.7 מיליון היהודים שמתו, "כשלושה מיליון היו אזרחים פולנים שלפני המלחמה". אין לנו בשום אופן להרשות לעצמנו לשכוח את מיליוני האזרחים הלא-יהודים של בלארוס, רוסיה, אוקראינה וטריטוריות סלאביות אחרות שגם הם נטבחו. אבל בעיניי העובדה המכרעת נותרת שהאנטישמיות הייתה העיקרון השולט, המהותי, המארגן של כל תורות הגזע הנאציות האחרות. לכן אין לראות בה סתם עוד דעה קדומה אחת מני רבות.”

“אני חושב שהתפיסה המטריאליסטית של ההיסטוריה תקפה.”

“גסות באה מלכלוך.”

“אם תסתכל על כל חברה מוסלמית ותכין סולם של מידת התפתחותה, ושל מידת הצלחתה של הכלכלה, זה קו ישר. זה תלוי בכמה הן משחררות את נשותיהן.”

“אינני מאמין באף אחת מן הטענות הסטטיסטיות שנאמרות על דעת הקהל. אינני מבין מדוע מישהו כן.”

“אני מוצא משהו דוחה ברעיון של גאולה באמצעות תיווך. לא הייתי משליך את חטאיי האינספור על שעיר לעזאזל ומצפה שהם יעברו ממני; ובצדק אנו לועגים לחברות הברבריות הנוהגות באי־נעימות זו בצורתה המילולית. ממילא אין כל ערך מוסרי במחווה התיווכית. כפי שהעיר תומאס פיין, אפשר, אם תרצה, לשאת בחובו של אדם אחר, או אפילו להיכנס במקומו לכלא. זה יהיה מעשה של הקרבה עצמית. אבל אין אפשרות ליטול על עצמך את פשעיו הממשיים כאילו היו שלך; ראשית, לא אתה ביצעת אותם ואולי היית מעדיף למות מאשר לעשות זאת; ושנית, מעשה בלתי אפשרי זה היה שולל ממנו את האחריות האישית. לכן כל המנגנון של מחילה וסליחה נראה לי בלתי מוסרי בעליל, בעוד שמושג האמת המתגלה מדרדר את מושג התבונה החופשית בכך שהוא כביכול משחרר אותנו מן המשימה הקשה של גיבוש העקרונות האתיים בעצמנו.”

“המאמין טוען שהוא יודע, לא רק שאלוהים קיים, אלא שגם משאלותיו המפורטות ביותר אינן רק ניתנות לידיעה אלא גם ידועות בפועל. מאחר שהדת נשמה את נשימתה הראשונה כשהמין האנושי חי בבורות גמורה ובפחד רב, אני מקווה שיוכל לסלוח לי על כך שאני מסרב להאמין שאדם אחר יכול לומר לי מה לעשות, בפרטי הפרטים האינטימיים ביותר של חיי ושל מחשבתי, ואף להכתיב תנאים אלה כאילו פעל כשלוחו של ישות על-טבעית.”

“פעם הייתי מייחל שיהיה מונח שימושי עבור אלה מאיתנו שחשבו שכוח אמריקאי צריך לשמש כדי לסלק דיקטטורים פסיכופתים.”

“היססו פעם אחת, היססו פעמיים, היססו מאה פעמים לפני שתשתמשו בסטנדרטים פוליטיים כאמצעי לניתוח ולהערכה של שירה.”

“אף אסכולה פילוסופית לא פתרה מעולם את השאלה אם ההוויה קובעת את התודעה או להפך. ייתכן שזו אנטיתזה כוזבת.”

“ובכל זאת בידינו ולעינינו פרוש יקום שלם של גילוי והבהרה, שהוא תענוג לחקור כשלעצמו, מעניק לאדם הממוצע גישה לתובנות שאפילו דרווין או איינשטיין לא החזיקו בהן, ומציע את ההבטחה להתקדמויות כמעט נסיות בריפוי, באנרגיה, ובחילופי שלום בין תרבויות שונות. ואף על פי כן מיליוני בני אדם בכל החברות עדיין מעדיפים את מיתוסי המערה, השבט וקרבן הדם.”

“אין לי שום בעיות רציניות של הערכה עצמית, אבל לפעמים אני כן מבין שהייתי בר-מזל מדי ושמשבחים אותי יותר מדי. זה עושה אותי עצבני. יש לי תחושה שאני מוערך יתר על המידה.”

“מעולם לא טענתי ואף לא רמזתי שאי-אמונה היא ערובה להתנהגות טובה או אפילו אינדיקציה לכך.”

“כמעט אין מדינה באפריקה שבה אין זה חיוני לדעת לאיזה שבט, או לאיזה תת-שבט של איזה שבט, משתייך הנשיא. מן המידע האחד הזה אפשר להתחקות אחר קווי החסות והנאמנות המגדירים את המדינה.”

“קורבנות הסרטן טומנת בחובה פיתוי מתמיד להיות מרוכז בעצמך ואפילו סוליפסיסטי”

“אני חושב שהעדפותיהם המיניות של אנשים הן נושא לגיטימי להומור, הומור גס אם הדבר אפשרי בכלל”

“כן, אני, ובכן, כשאני כותב, כמה שיותר לעיתים קרובות, אני מנסה לכתוב כאילו אני מדבר אל אנשים. זה לא תמיד מצליח, ולא תמיד צריך לנסות את זה, אבל אני מנסה לכתוב כאילו אני מדבר, ומנסה לערב את הקורא בשיחה.”

“להאמין באל הוא, במובן אחד, להביע נכונות להאמין בכל דבר. ואילו לדחות את האמונה אין פירושו כלל להצהיר על אמונה בכלום.”

“מבלי להיכנס כלל לשאלות של צדק, מעולם לא הצלחתי לגרש את החשד הפנימי המטריד שישראל פשוט לא נראתה, או הרגישה, כמשהו קבוע או בר־קיימא. הרגשתי זאת כשישבתי בחצרות העות'מאניות הישנות של ירושלים, והרגשתי זאת עוד יותר כשראיתי את שכונות ה"פורט קונדו" המחרידות שהוקמו סביב העיר כדי ליצור את הרושם ההפוך. אם המדינה הזעירה הזאת הייתה מבוססת רק על רצועה צרה של חוף הים התיכון (כאילו אלוהים הורה למשה להוביל את היהודים לאחד מן המקומות המעטים מאוד באזור שאין בהם נפט כלל), די בכך היה רע מספיק. אבל נוסף על כך, היא כללה התיישבות על גבי אוכלוסייה שהלכה וגדלה ואשר לא קיבלה את הבאים החדשים בברכה.”

“המושג של בדידות וגלות והסתפקות עצמית מעודד אותי ללא הרף”