צ'ארלס דיקנס

“אותו סוג של אנחה קלה למחצה, אשר, כשהיא מלווה בשניים או שלושה הנהוני ראש קלים, היא המטבע הקטן של הרחמים בחברה הכללית.”

“הוא ביצע את שליחותו בזריזות רבה ובמהירות, ורק עצר בפונדק אחד לחצי דקה, וגם זאת אפשר לומר שהיה בדרכו, שכן הוא נכנס בדלת אחת ויצא בדלת השנייה.”

“אם העולם הולך לא כשורה, הרי שבאיזה אופן אגבי, מעולם לא נועד ללכת כשורה.”

“זה היה אחד מאותם ימי מרץ שבהם השמש זורחת בחום והרוח נושבת בקור: כשקיץ באור וחורף בצל.”

“זו האהבה שגורמת לעולם להסתובב, מותק שלי.”

“אין דבר חזק או בטוח כל כך בשעת חירום בחיים כמו האמת הפשוטה”

“אני באמת קצת מפחד, יקירתי, רמז הכרוב ברכות, שאינך נהנית?”“להפך,” השיבה גברת וילפר, “לגמרי כן. מדוע שלא?”“חשבתי, יקירתי, שאולי פנייך עשויות—““פניי אולי יהיו מרטיריום, אבל מה בכך, או מי ידע זאת, אם אחייך?” ואכן היא חייכה; ובכך הקפיאה בעליל את דמו של מר ג'ורג' סמפסון. שכן אותו אדון צעיר, משהבחין בעינה המחייכת, נבהל עד מאוד מן ההבעה שבה עד שהחל לתהות במחשבותיו מה עשה כדי להביא זאת על עצמו.”

“זה היה יום בלתי נשכח בשבילי, כי הוא חולל בי שינויים גדולים. אבל כך הוא בכל חיים. דמיינו יום נבחר אחד שנמחק מהם, וחשבו עד כמה שונה היה מהלך חייהם. עצור נא אתה הקורא זאת, וחשוב לרגע על השרשרת הארוכה של ברזל או של זהב, של קוצים או של פרחים, שלעולם לא הייתה כובלת אותך, אלמלא נוצר החוליה הראשונה ביום בלתי נשכח אחד.”

“גברת ג'ו הייתה עקרת בית נקייה מאוד, אך היא ידעה היטב להפוך את ניקיונה לנוח פחות ולבלתי נסבל יותר מכפי שכל לכלוך היה יכול להיות. הניקיון קרוב ליראת אלוהים, ויש הנוהגים בדתם בדיוק כך.”

“הוא היה מורגל מדי בסבל, וסבל יותר מדי במקום שבו היה, מכדי לקונן קשות על הצפוי להשתנות.”

“האם אתה אסיר תודה על כך שאינך צעיר? כן, אדוני. אם הייתי צעיר, הכול היה צריך לעבור שוב, והסוף היה רחוק ומייגע, אתה מבין?”

“היא הייתה אישה מופלאה ביותר בכל הנוגע לשוטטות בבית. כיצד הגיעה מקומה לקומה היה תעלומה שאין לה פתרון. גברת כה מהוגנת בעצמה, וכה רבת־ייחוס, לא היה מקום לחשוד בה שהיא נופלת מעל המעקות או מחליקה עליהם, ואף על פי כן כושר התנועה המופלא שלה העלה את הרעיון הפרוע. נסיבה בולטת נוספת אצל גברת ספארסיט הייתה, שמעולם לא מיהרה. היא הייתה יורה במהירות עילאית מן הגג אל האולם, אך הייתה מגיעה לשם כשהיא שולטת במלוא נשימתה ובכבודה ברגע הגעתה. ואף לא נראתה מעולם לעין אנושית כשהיא נעה בקצב מהיר.”

“הוא היה תמיד כה נלהב ומכובד בקיום ההסכם שלו עמי, עד שהוא עשה אותי נלהב ומכובד בקיום ההסכם שלי עמו. אילו גילה אדישות כאדון, אין לי ספק שהייתי משיב לו כגמולו כתלמיד. הוא לא נתן לי שום תירוץ כזה, וכל אחד מאיתנו עשה צדק עם האחר.”

“אתם צריכים להיות, בכל הדברים, מוסדרים ומנוהלים, אמר האדון, על פי עובדה. אנו מקווים שתהיה, בתוך זמן לא רב, מועצת עובדה, שתורכב מנציבי עובדה, אשר יכפו על העם להיות עם של עובדה, ולא של דבר מלבד עובדה. עליכם להשליך לגמרי את המילה דמיון. אין לכם כל עסק עמה. אין זה מן הראוי שיהיה לכם, בשום חפץ של שימוש או קישוט, דבר שיהיה סתירה לעובדה. במציאות אינכם דורכים על פרחים; אין להתיר לכם לדרוך על פרחים בשטיחים. אינכם מוצאים שציפורים ופרפרים זרים באים ונוחתים על כלי החרס שלכם; אין להתיר לכם לצייר ציפורים ופרפרים זרים על כלי החרס שלכם. לעולם אינכם נתקלים בבעלי ארבע רגליים העולים ויורדים על קירות; אין לכם להציג בעלי ארבע רגליים על קירות. עליכם להשתמש, אמר האדון, לכל המטרות הללו, בצירופים ובשינויים (בצבעים ראשוניים) של צורות מתמטיות, הנתונות להוכחה ולהדגמה. זוהי התגלית החדשה. זוהי עובדה. זהו טעם.”

“הרחובות נראו קטנים, כמובן. הרחובות שאותם ראינו רק בילדותנו תמיד נראים כך, אני מאמין, כשאנו חוזרים אליהם”

“אנחנו מדברים על עריצותן של המילים, אבל גם אנחנו אוהבים לעריץ אותן; אנו מחבבים החזקת משק בית גדול ומיותר של מילים שישרת אותנו באירועים גדולים; נדמה לנו שזה נראה חשוב ונשמע טוב. כשם שאיננו מקפידים על משמעותם של מדי השרד שלנו באירועים ממלכתיים, ובלבד שיהיו נאים ורבים דיים, כך גם משמעותן או נחיצותן של מילותינו היא שיקול משני, ובלבד שיהיה בהן מצעד גדול. וכשם שאנשים פרטיים מסתבכים כשהם עושים הפגנת ראווה גדולה מדי של מדי שרד, או כשעבדים, כשהם מרובים מדי, קמים על אדוניהם, כך אני חושב שאוכל למנות אומה אחת שנקלעה לקשיים גדולים רבים, ותיקלע לעוד גדולים מהם, מפני שהיא מחזיקה פמליה גדולה מדי של מילים.”

“סוסו של המוביל היה, כך אני מקווה, הסוס העצל ביותר בעולם, והוא התנהל בגרירת רגליים, ראשו מורכן, כאילו אהב להחזיק את האנשים שאליהם נשלחו החבילות ממתינים. נדמה היה לי, אכן, שלפעמים הוא גיחך בקול על המחשבה הזאת, אבל המוביל אמר שרק שיעול מטריד אותו.”

“ישנם ספרים שגביהם וכריכותיהם הם ללא ספק החלקים הטובים ביותר בהם”

“מה שלא יהיו מגרעותיו מצדו, זכור, קורא, כי הוא היה טוב בלבו.”

“זהו דבר טוב לאין ערוך, טוב לאין ערוך, שאני עושה, ממה שעשיתי אי־פעם; זהו מנוח טוב לאין ערוך, טוב לאין ערוך, שאליה אני הולך, ממה שהכרתי אי־פעם.”