“אני באמת קצת מפחד, יקירתי, רמז הכרוב ברכות, שאינך נהנית?”“להפך,” השיבה גברת וילפר, “לגמרי כן. מדוע שלא?”“חשבתי, יקירתי, שאולי פנייך עשויות—““פניי אולי יהיו מרטיריום, אבל מה בכך, או מי ידע זאת, אם אחייך?” ואכן היא חייכה; ובכך הקפיאה בעליל את דמו של מר ג'ורג' סמפסון. שכן אותו אדון צעיר, משהבחין בעינה המחייכת, נבהל עד מאוד מן ההבעה שבה עד שהחל לתהות במחשבותיו מה עשה כדי להביא זאת על עצמו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←