מדבר

“אל תחפש את השלום בעולם שבחוץ או בטבע הפראי; חפש אותו בתוך לבך, שם הוא שוכן.”

“גדלתי ביערות הצפוניים של קנדה. היה צריך לדעת כמה דברים מסוימים על הישרדות. קורסים להישרדות בטבע לא היו מאוד ממוסדים כשאני גדלתי, אבל לימדו אותי כמה דברים מסוימים על מה לעשות אם אאבד את דרכי ביער.”

“החיים עצמם הם מסע של התודעה אל עבר הפרא האינסופי והלא נודע. תלך לאיבוד.”

“אבי נשקף אלי מעט זמן ארוך יותר, ולאחר מכן פרץ בחיוך נוח. "אמין, ברור. זה מפגש משפחתי. חגיגה. וראו: כאן חברנו החדש." דימיטרי הצטרף אלינו, לבוש שחור-לבן כמו אמי ואני. הוא עמד לצידי, בולט בכך שלא מגע בו. "אדון מזור," אמר בצורה רשמית, נודד בירכתיים לשניהם. "מגן האת'וויי." דימיטרי היה שבע שנים גדול ממני, אך באותה רגע, מול הוריי, נראה כאילו היה בן שש עשרה, מוכן לקחת אותי למסיבה. "אח, בליקוב," אמר אבי, מלחץ את ידו של דימיטרי. "הייתי מקווה שנפגש. אני רוצה להכיר אותך יותר טוב. אולי נוכל לקבוע זמן לדבר, ללמוד על החיים, על האהבה, וכו'. האם אתה אוהב לצוד? נראה שאתה סוג של צייד. זה מה שאנחנו צריכים לעשות פעם. אני יודע מקום מצוין ביער”

“לבן האלוהים התפילה הייתה חשובה יותר מהתקהלותם של המונים גדולים... הוא נהג לעתים קרובות לפרוש אל המדבר ולהתפלל [לוקס 5:15–16].”

“במדבר, אלוהים מבצע את הניסים הגדולים שלו.”

“בכל מקרה, בשנים ההן הייתי מאושר, כשבמידה זו או אחרת תמיד הייתי מאושר. היער לא היה בעיניי שממה, אלא שימש לי במקום זאת כגן הפרטי שלי, מנחם חרף עצמתו, ומסתורי בלי קץ. ככל שמקום נעשה מוכר יותר, כך הוא נעשה גם מסתורי יותר, אם אתה קשוב לאמת של הדברים. מצאתי שזה כך כל חיי.”

“החיים מקיפים אותנו. בכל יום אנו עדים למתנות השופעות של הטבע. גם לאחר החורף הקר ביותר, חיים חדשים ממתינים בקדחתנות להתפרץ. ראש הפרח שנזרע בעונה הקודמת מתעורר לפרוח באביב הנצחי של גני הבר. כל אחד מאיתנו כמה לפרוח. החיים הם ההתנגדות הפעילה להתפוררות ולמוות. מצב של חסד נובע מחיים המוקדשים לחיפוש פסגת ההישג האנושי. איש מאיתנו לא צריך לדכא את שאיפתו שלו או של אדם אחר להתעלות. בכל יום עלינו לתת את מלוא המידה לכוח החיים הפנימי שלנו. בכל האנרגיה והאינטואיציה שלנו, עלינו לחפש בנחישות את החלק הטוב ביותר שבנו. עלינו לממש באמונה את הפוטנציאל שלנו לטוב, בלי להתנצל לקרוע את עצמנו לגזרים אם צריך, ללכת באומץ למקום שאנו חוששים ממנו, ולצעוד באומץ למקום שעלינו ללכת אליו כדי להגשים את התוכנית המקודשת לחיים בעלי משמעות, הטמונה בנקיק העמוק ביותר של נשמותינו הבלתי קרואות.”

“אל תתלוננו. בני ישראל בזבזו ארבעים שנה בהמהום ובתלונות במדבר, כשיכלו פשוט לציית לאלוהים ולהיכנס לארץ המובטחת שלהם.”

“אתה פרח יפהפה של אהבה במדבר האינסופי של הזמן”

“במדבר, אנו חווים את נאמנותו של אלוהים.”

“במרעה אין לנו אלא אלוהים”

“החיים עצמם אינם אלא חזיון, חלום. שום דבר אינו קיים; הכול הוא חלום. אלוהים—האדם—העולם—השמש, הירח, שממת הכוכבים—חלום, הכול חלום; אין להם קיום. שום דבר אינו קיים מלבד חלל ריק—ואתה!”

“המדבר הוא מקום של מפגש עם הבורא”

“הדמיון אינו נגד־רציונלי, אלא פרה־רציונלי; אינו ריאליסטי אלא סוריאליסטי, גיבוש של המציאות. במונחיו של פרויד, הוא משתמש בתהליך ראשוני ולא בתהליך משני. הוא משתמש בארכיטיפים, אשר, כפי שהזהיר אותנו יונג, הם דברים מסוכנים. הדמיון קרוב יותר לשירה, למסתורין ולשיגעון מאשר לסיפורת הטבעית. זה יער, ואלה שמגיעים לשם לא ירגישו בטוחים מדי.”

“ישו היה מטייל. המדבר היה מקום המפלט שלו.”

“אם אתה חי במדבר, ראה את השמש לא כאויבתך, אלא כידידתך. אם אתה חי בשממה, ראה את הטבע לא כיריבך, אלא כבן לוויה שלך.”

“ישנם כמה כלבים שכאשר פוגשים אותם, מזכירים לך שלמרות אלפי שנות אבולוציה מעשה ידי אדם, כל כלב עדיין נמצא רק שתי ארוחות מלהיות זאב. כלבים אלה מתקדמים במתכוון, במכוון, הפראיות שהייתה לבשר, שיניהם צהובות, נשימתם מסריחה, בעוד שבמרחק בעליהם מקשקשים, "הוא באמת סתם רכרוכי זקן, פשוט תדחוף אותו אם הוא מטרד," ובירוק של עיניהם זוהרות ומנצנצות מדורות האש האדומות של הפליסטוקן.”

“עולם הפלא הוא שממה מופלאה”

“אני יכולתי להיות כהן במקום להיות נביא. לכהן יש ספר עם המילים המוצבות בו. מילים ישנות, מילים מוכרות, מילים של כוח. מילים שמיד על פני השטח. מילים לכל רגע. המילים עובדות. הן עושות את מה שנדרש מהן: נחת וצניעות. לנביא אין ספר. הנביא הוא קול שצועק במדבר, מלא צלילים שאינם תמיד מתגבשים למובן. הנביאים צועקים כי הם מודאגים על ידי דמונים.”