מדבר

“לשווא לחלום על פראיות המרוחקת מאיתנו. אין כזאת. בביצה שבמוחנו ובקרבינו, החיוניות הקדמונית של הטבע שבנו, היא שמעניקה השראה לחלום ההוא. לעולם לא אמצא בפראות של לברדור פראיות גדולה יותר מאשר באיזו פינה נסתרת של קונקורד, כלומר מאשר זו שאני מייבא אליה.”

“עדיף לשמור את זה בראשים הישנים, שם איש לא יכול לראות את זה או לחשוד בזה. כולנו שברי היסטוריה וספרות ומשפט בינלאומי. ביירון, טום פיין, מקיאוולי, או ישו, זה כאן. והשעה מאוחרת. והמלחמה החלה. ואנחנו כאן בחוץ, והעיר שם, עטופה כולה במעיל משלה, בן אלף צבעים... כל מה שאנחנו רוצים לעשות הוא לשמור את הידע שאנחנו חושבים שנזדקק לו שלם ובטוח. עדיין לא באנו להסית או להכעיס איש. כי אם נשמידים, הידע מת, אולי לעד... כרגע יש לנו עבודה נוראה; אנחנו מחכים שהמלחמה תתחיל, ובמהירות, תיגמר. זה לא נעים, אבל הרי אין לנו שליטה, אנחנו המיעוט המוזר הזועק במדבר. כשהמלחמה תיגמר, אולי נוכל להיות לעזר כלשהו בעולם.”

“בשלב הזה אני כבר לא יכול להימנע מלהציג, בהצהרה ראשונית ופרוביזורית, את ההשערה שלי לגבי מקור "המצפון הרע". קשה לגרום לאנשים לשים לב לזה, וזה דורש מהם לחשוב על זה לעומק, לשמור עליו ולתת לו זמן לנסוע במוח. אני רואה במצפון הרע מחלה עמוקה שהאדם נאלץ להתמודד איתה, כתוצאה מהשינוי הבסיסי ביותר שחווה – כשהוא סוף סוף ננעל בתוך גבולות החברה והשלום. בדיוק כמו שחיות מים נאלצו להסתגל לחיים על היבשה או למות, כך גם האדם, שהיה מותאם לחיי פרא, מלחמה, נדודים והרפתקאות, פתאום מצא שהאינסטינקטים שלו נחלשים והופכים ללא רלוונטיים. מהרגע ההוא הוא נאלץ ללכת ברגל ולשאת את עצמו, במקום שהמים תמכו בו. משקל כבד נפל עליו, והוא מרגיש מגושם בביצוע משימות פשוטות. בעולם החדש והלא נודע הוא איבד את המנהיג הפנימי – הדחפים הלא מודעים שהובילו אותו בבטחה. היצור האבוד נאלץ להסתמך על חשיבה, ניתוח, חיבור סיבה ותוצאה – על תודעה מצומצמת ושגויה. אני מאמין שמעולם לא היה תחושה של מצוקה כה כבדה, של משקל של עופרת, בעוד שהאינסטינקטים הישנים עדיין מנסים לדרוש את דרכם, רק שהקיום שלהם הפך לקשה ולנדיר. רוב הזמן הם מצאו סיפוקים חדשים, כמעט תת‑מודעים, כדי לשרוד.”

“כאב במדבר הוא השקעה בהנאה בארץ המובטחת”

“כדי להצמיח יופי ייחודי, היה פראי וחיה במדבריות של תודעתך.”

“באופן כללי, שממה מייללת אינה מייללת: דמיונו של הנוסע הוא זה שמיילל.”

“אָמַר, "הֶם-הֶם". "רְאִי, מָא, שָׁלֹשׁ יָמִים וְלַיְלָה אָנִי הָיִיתִי מְסֻתָּר בְּדִיּוּק. מִי אֲנִי הָיִיתִי מְשׁוֹתֵף בְּחֲשָׁבָתִי? קְאזִי! הוּא דִבֵּר הַרְבֵּה. הָיָה מְרַגֵּשׁ אֹתִי. אֲבָל עַכְשָׁו אָנִי מְשׁוֹתֵף בְּדִבְרָיו, וְאָנִי זֹכֵר—כָּל הַדְּבָרִים. אָמַר פַּעַם שֶׁהוֹלֵךְ לְבַד”

“טבעו של העולם צעקה, אמת לא מעובדת; האמנות — מילה נינוחה — יער בר מושגח.”

“אנו הולכים לבד במדבריות הפרא”

“האם אין הטבע, כשהוא נקרא כראוי, מה שהיא נחשבת בדרך כלל לסמל שלו בלבד?”

“אלוהים קובע את הזמן ואת משך השהות במדבר עבור כל אדם.”

“המדבר הוא זרע של מילים.”

“הפראות היא שימורו של העולם”

“במדבר, אמונתנו נבחנת, ונאמנותו של אלוהים מתגלה”

“שום דבר אינו קיים; הכול הוא חלום. אלוהים—האדם—העולם—השמש, הירח, שממת הכוכבים—חלום, הכול חלום; אין להם קיום. שום דבר אינו קיים מלבד חלל ריק—ואתה!”

“כתיבה היא משימה מתישה ומדכאת, הממוטטת יוהרות אנושיות. כתיבת סדרה מתמשכת של מסות אישיות פותחת את מוחו של אדם לחקור פרדוקסים ולגלות אמיתות אישיות שלא מומשו קודם לכן. כתיבה מפרכת כמו כל מסע אל השממה. כל משפט מוביל את הכותב עמוק יותר אל ג'ונגל הנפש, עולם של סתירות מפחידות שנוצרו בידי רצונה של ערות חיינו שהעולם של הכאוס יתאים את עצמו לנוחותנו.”

“יש בך חלק — החלק שנולד מחדש, רוחך — שהוא מת לחטא. לכן זה מפריע לך עכשיו כשאתה חוטא. החלק ה"מדברי" שבך — נשמתך — הוא שכלך שלא חודש, רגשותיך שאינם בשליטה, ורצונך העיקש.”

“ניתן להסביר חלק גדול מהתנהגות האדם על ידי התבוננות בחיות הפרא שסביבנו. הן מלמדות אותנו ללא הרף דברים על עצמנו ועל דרכו של היקום, אך רוב האנשים עיוורים מכדי להתבונן ולהקשיב.”

“אלוהים רוצה שעמו יהיה קול במדבר”

“יער איננו שממה, אלא קהילה של נשמות המדברות זו עם זו ברוח”