נסיעות

“היה מטייל אמיתי, אל תהיה תייר זמני.”

“המידות הטובות הן חסכניות, אך גם כמה מן המידות הרעות הן כאלה... הגאווה היא נאה, חסכונית; הגאווה מחסלת מידות רעות רבות כל כך, ואינה מניחה להתקיים אלא לעצמה, עד שנדמה כאילו היה זה רווח גדול להחליף יהירות בגאווה. הגאווה יכולה להסתדר בלי משרתים, בלי בגדים נאים, יכולה לחיות בבית בן שני חדרים, יכולה לאכול תפוחי אדמה, סלק, שעועית, תירס מושרה באפר, יכולה לעבוד באדמה, יכולה לנסוע ברגל, יכולה לדבר עם אנשים עניים, או לשבת בדממה, שבעת רצון, באולמות מפוארים. אך היהירות עולה כסף, עמל, סוסים, גברים, נשים, בריאות ושלום, ובסופה היא עדיין כלום; דרך ארוכה המוליכה לשום מקום. רק חיסרון אחד; אנשים גאים הם אנוכיים עד לבלי נשוא, ואילו היהירים הם עדינים ונותנים.”

“המתכון להפוך לסופר טוב הוא פשוט להסבר, אבל היישום שלו דורש תכונות שאנשים נוטים להתעלם מהן כשהם אומרים 'אין לי מספיק כישרון'. כל מה שצריך זה לכתוב בערך מאה טיוטות לרומנים, לא ארוכות מדי, אבל מדויקות ברמה שכל מילה בהן הכרחית. צריך לרשום אנקדוטות כל יום עד שלומדים איך לתת להן את הצורה האפקטיבית והחזקה ביותר. צריך לאסוף ולתאר טיפוסים אנושיים בלי להתעייף, ובעיקר – לספר לאחרים סיפורים ולהקשיב להם, לשים לב לאיך הקהל מגיב. צריך לטייל כמו צייר נופים או מעצב תלבושות. צריך לדעת לשלוף מכל תחום ידע את מה שיהפוך לאפקט אמנותי כשהוא מתואר היטב. ולבסוף, צריך לחשוב על המניעים של מעשי בני אדם, לא לזלזל בשום רמז שמוביל לתובנות, ולאסוף את הנתונים האלה יום ולילה. אם תתמיד באימון המגוון הזה במשך עשור, התוצרים שייצאו מהסדנה שלך יהיו מוכנים לצאת לעולם. אבל מה רוב האנשים עושים? הם מתחילים מהסוף, מהשלם, במקום מהחלקים. אולי במקרה יוצא להם משהו טוב והם מושכים תשומת לב, אבל משם הם רק הולכים ומדרדרים, וזה קורה מהסיבות הטבעיות והברורות ביותר.”

“אותה אשליה של עולם המעוצב כך שהוא מהדהד כל אנחה, של בני אדם הקשורים זה לזה כל כך בצרכים ובפחדים משותפים עד שעווית בפרק יד אחד מטלטלת אחר, שבו, עד כמה שזר ייראה לך ניסיונך, גם אנשים אחרים חוו אותו, שבו, עד כמה שתנדוד רחוק במוחך שלך, מישהו היה שם לפניך — כל זה הוא אשליה. איננו מכירים את נשמותינו שלנו, קל וחומר את נשמותיהם של אחרים. בני אדם אינם הולכים יד ביד לאורך כל הדרך. יש בכל אחד יער בתולי; שדה שלג שאפילו עקבות רגלי ציפורים אינם ידועים בו. כאן אנו הולכים לבד, ומעדיפים זאת כך. להיות תמיד באמפתיה, תמיד מלווים, תמיד מובנים היה בלתי נסבל.”

“אם ברצונך לצעוד בדרך המוקשה (השחרור הסופי), ״אתה״ (העצמי) אינך צריך ״לעשות״ דבר. ואם ברצונך לנדוד בחיים העולמיים, ״אתה״ צריך ״לעשות״ הכול.”

“עליך ללכת בדרך שלך”

“כל מסע גדול מעורר אמונה גדולה ושמחה גדולה”

“כל מה שרציתי היה להסתלק לעולם אחר, מקום שמעבר להישג ידו של כל אדם. מקום שמעבר לזרם הזמן.”

“אכן, תשוקתי העזה היא להתערבב עם צוותי דרכים, ימאים וחיילים, עם תושבי הבר, להיות חלק מסצנה, אנונימית, שומעת, מספרת – כל זה ניזוק על ידי העובדה שאני אישה, תמיד נראית כמי שבעלת סיכון להתקפות. התעניינותי העזה בגברים בחייהם לעיתים מתפרשת כרצון לסדוק אותם או כהזמנה ליחסים אינטימיים. כן, אלוהים, אני רוצה לדבר עם כל אחד כמה שיותר עמוק. אני רוצה להיות מסוגלת לישון בשדה פתוח, לנדוד מערבה, ללכת בחופשיות בלילה...”

“בכל מסע, היה נוכח במלואך.”

“הדבר האחד הנורא בנסיעה לשם הנאה הוא לכתוב עליה.”

“בשמחה, אנו עושים את העבודה.”

“תמיד מתחילים לסלוח למקום ברגע שהוא נשאר מאחור.”

“הנח את המפה הזאת והלך לאיבוד נפלא.”

“לא באמת היית בשום מקום עד שלא חזרת הביתה.”

“הדמיון יכול לקחת אותך לכל מקום מעניין”

“אנשים אינם מתים עבורנו מיד, אלא נשארים מוקפים באור של חיים מסוים, שאינו קשור לעצם האי-מוות, אך דרך אותו אור הם ממשיכים להשתלט על מחשבותינו בדיוק כמו שהיו בחיים, כאילו הם נסעו לחו"ל.”

“משהו שנכון בבוקר יכול להפוך למשהו שגוי אחר הצהריים! גם אם אתה נמצא על הדרך הנכונה, עליך עדיין להטיל ספק בנכונותה של דרכך! התנאים משתנים ללא הרף! עדכן את דרכך ואת מסעך ללא הרף!”

“מאין אתה בא אכן חשוב — אבל לא כמעט כמו לאן אתה הולך.”

“כדי להבין טוב יותר את אלוהים עלינו תחילה לנפץ את הרעיון שלנו על אלוהים — אולי אפילו יום אחר יום. אולי הוא גדול מכדי להישאר דחוס בתוך המוח האנושי. אולי הוא מפלח אותו לרווחה; זו הסיבה שהאינטלקטואליזם היומרני נכשל לעיתים קרובות כל כך בהבנת מושג האלוהים: הוא מקבל רק את מה שהוא יכול להסביר, ובתוך כך מוצא מקורות נעלים ממנו פוגעניים. מה שאנו יכולים לקבוע בביטחון הוא שהאמונה היא הפתח המאפשר לאלוהים, הכוח הבלתי צפוי והבלתי נראה הזה, לנוע פנימה והחוצה מן המוח בלי כל מכאובי הבלבול.”