שינה

“יש קשר נוסף בין התינוקות לחלומות: בשניהם מתלווה להם אמנזיה. כשנערים ממצב זה או מזה, קשה לנו מאוד לזכור את מה שחווינו. בשניהם, אני מציע, לא פעל בצורה יעילה מספיק מחשבת האנליזה של המוח הקדמי, שבאמצעיתו השמאלית, האחראית לזיכרון אנליטי.”

“אני עובדת עם גלן גולד בבוקר ואני מתעוררת לשמוע את פרזיפאל.”

“אני בדרך כלל קמה בשעה שלוש בבוקר. אני לא צריכה הרבה שינה, ואם אני מתייאשת, אני נוטלת קצת שינה יום.”

“אנשים מסוימים קנאו ברונאן על הונו, ואדאם קנא בזמנו. להיות עשיר כמו רונאן היה להיות יכול ללכת לבית הספר ולעשות דברים אחרים בלבד, להיות בעל רצועות זמן מפוארות שבהן ניתן ללמוד ולכתוב עבודות ולנוח. אדאם לא היה מודה לכולם, ולא לגנסי בפרט, אך הוא היה עייף. הוא היה עייף מהצפייה במשימות ביתיות בין עבודותיו חלקיות, מהצפייה בנוח, בציד אחר גלנדאואר. העבודות נראו לו כזמן מושקע שלא באמת נדרש: בחמש שנים, לא אחד לא יגלה אם עבד במפעל טריילרים. הם יגלו רק אם הוא סיים את אגליונבי עם ציונים מושלמים, או אם מצא את גלנדאואר, או אם הוא עדיין בחיים. ורונאן לא צריך היה לדאוג לכול אלה.”

“אם אינך יכול לישון, נצל את האנרגיה הקדושה. אתה יכול להתפלל, לקרוא ולכתוב.”

“לבי יכול לחוש את רכותו של כוכב רק כשהירח נשאר רחוק אני מניחה את מחשבתי על כרית השמיים שם השינה אינה מעזה לעולם לחטט”

“רעב מיני מאלץ גבר הטרוסקסואלי לראות יופי בכל נקבה אחת שהוא יכול לשכב איתה בלי אי-אישור מצד החברה שלו.”

“הם אומרים שאתה הדבר הכי טוב והכי רע שקרה לי, אבל אני לא רואה איך זה יכול להיות גם יחד. אם המוות שלי נגרם מהימצאותך, שינה נצחית הייתה גורמת לי לחלום באושר עלינו יחד. אני לא רואה בזה רע. לכן, אתה חייב להיות הדבר הכי טוב שקרה לי, כי אתה הופך את הרע לנהדר.”

“רעיונות ירוקים חסרי צבע ישנים בזעם”

“כשהדמדומים ישנים, מחזיקים את הלילה בזרועותיך, אתה מחבק אותי חזק. שעות בורחות, מהודקות בנשיקות; עוד מאהבתך ליבי מתגעגע.”

“כי יש שצריכים לשמור, בעוד יש שצריכים לישון; כך חולף העולם לו”

“נשמתו של הצדיק מתבוננת בשנתה בשמיים מסתוריים”

“תפקידו של משורר הוא לתת שם לבלתי ניתן למתן שם, להצביע על הונאות, לנקוט עמדה, לפתוח בוויכוחים, לעצב את העולם, ולמנוע ממנו להירדם”

“אם אתה ישן ברכבת, תפספס את התחנה שלך; אם אתה ישן בתחנה, תפספס את הרכבת שלך! אתה יכול לשלוט בגורלך רק כשאתה ער!”

“כאילו תפוח עגול הציג את עצמו אל ידי, תפוח בשל, זהוב, בעל קליפה רכה, קרירה וקטיפתית — כך הציג את עצמו העולם אליי — כאילו עץ הנהן אליי, עץ רחב-ענפים ובעל רצון עז, כפוף למנוחה וכהדום לרגלי-הדרך העייפים: כך עמד העולם על ראשי — כאילו ידיים עדינות הביאו לי תיבה — תיבה פתוחה לעונגם של עיניים צנועות, מעריצות: כך הציג את עצמו העולם לפניי היום — לא חידתי עד כדי להבריח את האהבה האנושית, לא מפורש עד כדי להרדים את החוכמה האנושית — דבר טוב, אנושי, היה העולם בעיניי היום, העולם הזה שעליו נאמרות כה רבות רעות!”

“שלום אמיתי, אמתי ובלתי מעורער בא מלמעלה. עם שלום כזה, אתה ישן בשלווה גם בתוך הסערה. עם שלום כזה, אתה מחייך ומשבח את אלוהים גם כאשר אתה באזיקים, כי אתה זוכה להבנה עמוקה מאוד ולשכנוע שהמחבר של השלום מסוגל לעשות את כל הדברים הרבה מעבר להבנה!”

“בכל צליל, השתיקה הסתורית נרדמת”

“אוי, שאהבה, שמבטה מוסתר עדיין, צריכה, בלי עיניים, לראות נתיבים אל רצונה! איפה נאכל? אוי לי! איזו קטטה הייתה כאן? אך אל תספר לי, כי שמעתי הכול. יש כאן הרבה מן השנאה, אך יותר מן האהבה. ולמה, אם כן, הו אהבה רבת-מריבה! הו שנאה אוהבת! הו כל דבר, שנברא תחילה מכלום! הו קלות-כובד! רצינות-ריקנית! תוהו מעוות של צורות נאות למראה! נוצה של עופרת, עשן בהיר, אש קרה, בריאות חולה! שינה ערה-תמיד, שאינה מה שהיא! אהבה זו אני חש, שאין בה כל אהבה. האין אתה צוחק?”

“לחץ שקול לנשק להשמדה המונית החמוש מסיבות שגויות. ההבדל הוא שהוא זול יותר בהשוואה לפצצות האטום! עם זאת, הוא הורס מהר יותר!”

“החור השחור של הגלקסיה בולע את האנרגיה הרותחת של זעם אנושי. עד מהרה האדים הדועכים שלי יוסתרו לעד, כל סמלי מהותי המיוננת תחובים בקפל האנונימי של חצאית היקום המתנפנפת. עד אשר ריקבונה המחוספס של האדמה יזעיק אותי, האם אוכל למצוא נחמה בחיים תכליתיים בקצביה של חיים רגילים? האם אוכל לקלוט בלי בושה את אבני החן הנוצצות במארג היומיומי? האם אוכל להתענג על שלל נעימות בלשוני, באוזניי, באפי, בעיניי, בשפתיי ובקצות אצבעותיי? האם אוכל למצוא נחמה ברוך הלילות בשירת שירי אהבה וכאב לב? האם אוכל להקדיש את זוהר אור היום ואת עצמת כוכביותו של הלילה לחקירת החיים, למאמץ מרוכז לצמצם בורות מושרשת, ולחדור שכבות של אטימות עיקשת? האם אוכל לערוך חיפוש קפדני אחר חוכמה בלי קשר למקום שאליו יוליך אותי המסע הזה? האם אוכל להיעזר במטען הכבד של חוויות העבר האישיות כדי להגביר את המודעות העצמית? האם אוכל לשאוף להתקדם ברוח טובה ולקבל בשמחה את כל האתגרים בבואם? האם אוכל להחליק על פני השטח העדין של החיים בלב קל עד שאקדם שינה אינסופית בחיוך מהוסס בקרירותו של האור הדועך?”