“אנשים מסוימים קנאו ברונאן על הונו, ואדאם קנא בזמנו. להיות עשיר כמו רונאן היה להיות יכול ללכת לבית הספר ולעשות דברים אחרים בלבד, להיות בעל רצועות זמן מפוארות שבהן ניתן ללמוד ולכתוב עבודות ולנוח. אדאם לא היה מודה לכולם, ולא לגנסי בפרט, אך הוא היה עייף. הוא היה עייף מהצפייה במשימות ביתיות בין עבודותיו חלקיות, מהצפייה בנוח, בציד אחר גלנדאואר. העבודות נראו לו כזמן מושקע שלא באמת נדרש: בחמש שנים, לא אחד לא יגלה אם עבד במפעל טריילרים. הם יגלו רק אם הוא סיים את אגליונבי עם ציונים מושלמים, או אם מצא את גלנדאואר, או אם הוא עדיין בחיים. ורונאן לא צריך היה לדאוג לכול אלה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←