“מלבד זאת, היא התרגלה לחיים שניהלה — התרגלה ללילות העצומים חסרי השינה, לקור, ללכלוך, לשעמום, ולקומוניזם הנורא של הכיכר. אחרי יום או יומיים חדלה לחוש אפילו רמז של פליאה לנוכח מצבה. היא הגיעה, כמו כל הסובבים אותה, לקבל את הקיום המפלצתי הזה כמעט כאילו היה נורמלי. התחושה המומה וחסרת התבונה שהכירה בדרך אל שדות הכשות חזרה אליה בעוצמה רבה יותר משהייתה קודם. זהו האפקט הרגיל של חוסר שינה, ועוד יותר של חשיפה לפגעי מזג האוויר. לחיות ברציפות באוויר הפתוח, מבלי להיכנס תחת גג ליותר משעה או שעתיים, מטשטש את תפיסותיך כמו אור חזק המסנוור את עיניך או רעש המתופף באוזניך. אתה פועל ומתכנן וסובל, ובכל זאת כל אותו זמן כאילו הכול מעט מחוץ למיקוד, מעט לא ממשי. העולם, הפנימי והחיצוני, נעשה עמום יותר ויותר עד שהוא מגיע כמעט לערפול של חלום.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←