תפילה

“אלוהים עונה לכל תפילה בזמן”

“אני מתפללת במקום שבו אני נמצאת, יושבת ליד החלון, מביטה החוצה מבעד לווילון אל הגן הריק. אני אפילו לא עוצמת את עיניי. שם בחוץ או בתוך ראשי, זהו אותו חושך. או אור. אלוהיי. אשר בשמים, אשר בתוכי. הלוואי שהיית אומר לי את שמך, את האמיתי אני מתכוונת. אבל גם אתה תספיק. הלוואי שידעתי מה אתה זומם. אבל מה שזה לא יהיה, עזור לי לעבור את זה, בבקשה. אף על פי שאולי אין זה מעשה ידינו: אינני מאמינה לרגע שמה שמתרחש שם בחוץ הוא מה שהתכוונת אליו. יש לי די לחם יומי, כך שלא אבזבז זמן על זה. זו אינה הבעיה העיקרית. הבעיה היא לבלוע אותו בלי להיחנק. ועכשיו באה הסליחה. אל תדאג לסלוח לי עכשיו. יש דברים חשובים יותר. למשל: שמור על האחרים, אם הם בטוחים. אל תיתן להם לסבול יותר מדי. אם עליהם למות, שיהיה זה מהר. אולי אפילו תספק להם גן עדן. בשביל זה אנחנו צריכים אותך. גיהינום אנחנו יכולים ליצור לעצמנו. אני מניחה שעליי לומר שאני סולחת למי שעשה את זה, ולכל מה שהם עושים עכשיו. אנסה, אבל זה לא קל. הפיתוי בא אחר כך. במרכז, פיתוי היה כל דבר שהוא הרבה יותר מאכילה ושינה. לדעת היה פיתוי. מה שאינך יודע לא יפתה אותך, דודה לידיה נהגה לומר. אולי אני לא באמת רוצה לדעת מה קורה. אולי עדיף לי לא לדעת. אולי לא אוכל לשאת לדעת. הנפילה הייתה נפילה מחפות אל ידיעה. אני חושבת על הנברשת יותר מדי, אף שכבר איננה עכשיו. אבל אפשר להשתמש בקרס, בארון. שקלתי את האפשרויות. כל מה שהיית צריכה לעשות, אחרי שתקשרי את עצמך, הוא להטות את משקלך קדימה ולא להיאבק. הצילנו מן הרע. ואז באה המלכות, והגבורה, והתהילה. צריך הרבה כדי להאמין בכל אלה עכשיו. אבל אנסה בכל זאת. בתקווה, כמו שאומרים על המצבות. אתה בטח מרגיש די מרומה. אני מניחה שזה לא הפעם הראשונה. אם אני הייתי אתה, הייתי נמאסת עליי. באמת הייתי נמאסת. אני מניחה שזה ההבדל בינינו. אני מרגישה כל כך לא ממשית כשאני מדברת אליך ככה. אני מרגישה כאילו אני מדברת אל קיר. הלוואי שהיית עונה. אני מרגישה כל כך לבד. לבד לגמרי ליד הטלפון. אלא שאינני יכולה להשתמש בטלפון. ואם הייתי יכולה, את מי הייתי יכולה להתקשר? הו אלוהים. זה לא מצחיק. הו אלוהים הו אלוהים. איך אני יכולה להמשיך לחיות.”

“האם אי פעם אמרת, ״ובכן, כל מה שאנחנו יכולים לעשות עכשיו הוא להתפלל״? . . . כשאנחנו מגיעים לקצה של עצמנו, אנחנו מגיעים להתחלה של אלוהים.”

“אלוהים מדבר אלינו דרך חלומות, תפילה וקריאת התנ״ך הקדוש.”

“כשאנו מקדישים זמן באופן קבוע לקריאת דברו של אלוהים ולשיחה עמו בתפילה, אנו מציבים את עצמנו בעמדה שבה הוא יוכל לעשות בחיינו דברים שלעולם לא היינו יכולים לעשות בכוחות עצמנו.”

“אלוהים מפציר בנו להביא אליו את דאגותינו—לא רק תחינות על צרכינו שלנו, אלא גם תחנונים בעד אחרים. [השליח] פאולוס אמר... “אחים, התפללו בעדנו” [1 תסלוניקים 5:25 NIV].”

“תפילה לא תהיה מלחמה קבועה, אלא תתפלל תמיד נגד קרבות החיים.”

“אלוהים שומע כל תפילה.”

“החסד הוא תפילתי. האנושיות היא משכני.”

“מדוע הראיה המדהימה של הנס האחרון אינה מעניקה לי ביטחון במשבר הבא? משום שבשל חוסר הבשלות שלי אמונה כזו אינה מתאפשרת, תפילתי הנואשת היא שאלוהים יעניק לי אמונה איתנה דיה לבטוח בו לא רק למשבר אחד, אלא לנצח של ניסים.”

“אדוני, עזור לאנושות ללכת באור”

“התפילה היא בת לווייתו של לימוד התנ״ך”

“התפלל כי המשיח מת כדי לתת לנו גישה אל האב. התפלל כי אלוהים ראוי לשבח שלנו. התפלל כי אנו זקוקים לסליחתו, לטיהורו, להדרכתו ולהגנתו. התפלל כי אחרים זקוקים לתפילותינו.”

“תפילה היא שיחה מלב אל לב עם הבורא”

“נוצרי שמבין את כוחה של התפילה, וחי חיים צדיקים, יש לו כוח בזכות התפילה והצדקה.”

“תפילה היא מפתח הבוקר והמגן של הערב”

“לא משנה כמה חשוך וחסר תקווה עשוי להיראות מצב, לעולם אל תפסיק להתפלל”

“במשך מאות השנים, האנושות ניסתה דרכים רבות להילחם בכוחות הרוע... תפילה, צום, מעשים טובים וכדומה. עד דום, נראה שאיש לא חשב על רובה הציד הכפול. אכול מוות מעופרת, שד.”

“אלוהים הוא כוח התפילה, חנינה ורחמים.”

“אמר ארתור, משליך את הפוליטר על השולחן ומבטל בו שוב: "כתוב בפרשייה שיכולתי לקבל תפילה מיוחדת, מותאמת אישית לצרכיי המיוחדים שלי." "אז כן," אמר הזקן, "תפילה לך. יש לך עיפרון?" "כן," אמר ארתור. "כך זה נראה: 'הגן ממני מלדעת את מה שאיני צריך לדעת. הגן ממני מלדעת שאישם קיימים דברים שאיני יודע עליהם. הגן ממני מלדעת שאני בחרתי שלא לדעת על הדברים שאני בחרתי שלא לדעת עליהם. אמן.'" זהו. זהו מה שתופלל בחשאי בתוך עצמך בכל זאת, אז טוב שיהיה זה פתוח. "המ... תודה," אמר ארתור. "יש תפילה נוספת שמתלווה אליה, מאוד חשובה," המשיך הזקן, "אז טוב שתכתוב אותה גם כן, רק במקרה. אי אפשר להיות מספיק בטוח. 'אדוני, אדוני, אדוני. הגן ממני מהשלכות התפילה שמעלה. אמן”