אבסורדיות ניליזם חוסר משמעותיות

“התודעה המודרנית שרויה בערבוביה גמורה. הידע התרחב עד לנקודה שבה לא העולם ולא תבונתנו יכולים למצוא שום אחיזה. זוהי עובדה שאנו סובלים מניהיליזם.”

“המשך חייו של האדם מיוחס יותר לפחדו מן המוות מאשר לרצונו לחיות. למעשה, באינספור מקרים, הוא מיוחס רק לראשון.”

“המידה הטובה היא בנסיבות מסוימות רק צורה מכובדת של טיפשות: מי יכול להיות עוין כלפיה בשל כך? וגם סוג זה של מידה טובה לא עבר מן העולם אפילו כיום. מין פשטות איכרית איתנה, שאמנם אפשרית בכל המעמדות וניתן להיתקל בה רק בכבוד ובחיוך, מאמינה גם כיום שהכול נתון בידיים טובות, כלומר ב״ידי האל״; וכאשר היא מחזיקה ביחס זה באותה ודאות צנועה כפי שתהיה מחזיקה בכך ששתיים ועוד שתיים הן ארבע, אנו האחרים בוודאי נמנעים מלהתנגד. מדוע להפר את הטיפשות הטהורה הזאת? מדוע להחשיך אותה בדאגותינו על האדם, על העם, על המטרה, על העתיד? ואפילו רצינו לעשות זאת, לא היינו יכולים. הם משליכים את הטיפשות המכובדת ואת הטוב-לב שלהם אל לב הדברים (האל הישן, deus myops, עדיין חי בקרבם!); אנו האחרים — אנו קוראים אל לב הדברים דבר אחר: את טבענו החידתי שלנו, את הסתירות שלנו, את חכמתנו העמוקה, הכואבת יותר, החשדנית יותר.”

“אם היית יכול להיות או האויב הגרוע ביותר של אלוהים או כלום, במה היית בוחר?”

“זוהי הונאה עצמית של פילוסופים ושל מוסרנים לדמיין שהם נמלטים מן הדקדנס על ידי התנגדות לו. הדבר הזה מעבר לרצונם; ועם זאת, עד כמה שלא יכירו בכך, מגלים מאוחר יותר שהם היו בין מקדמיו החזקים ביותר של הדקדנס.”

“הדרך האמצעית היא השקפה על החיים המונעת את הקיצוניות של אחיזה מוטעית, הנולדת מן האמונה שיש משהו שאפשר למצוא, או לקנות, או להיאחז בו, שלא ישתנה. והיא מונעת גם את הייאוש והניהיליזם הנולדים מן האמונה המוטעית ששום דבר אינו חשוב, שהכול חסר משמעות.”

“זו שמחה משכרת לסובל להסיט את מבטו מסבלו ולשכוח את עצמו”

“לעיתים נטען בטענה חלשה, כאשר המלחמה הפוליטית והצבאית נגד האויב הזה נקלעה לקשיים, כי זו הייתה ״מלחמה בלי קץ״. מעולם לא ראיתי את טעם ההתנגדות הקובלנית הזאת. המלחמה נגד האמונות הטפלות והנטייה הטוטליטרית היא מלחמה אינסופית. בצורות משתנות, היא מתנהלת ונפתחת מחדש בכל ארץ ובכל דור. בבינלאדניזם אנו ניצבים שוב מול הצירוף הנורא של האישיות הסמכותנית מאוד עם האישיות הניהיליסטית והאנרכית כאוטית. אפשר לרשום מול זה ניצחונות זמניים, אך לא ניצחונות קבועים. כפי שאומרת דמותו של ברטולד ברכט מעל גופתו של ארטורו אוי הנורא, הכלבה שילדה אותו תמיד מיוחמת. אך דווקא במאבק הזה אנו מפתחים את השרירים והגידים המאפשרים לנו להגן על הציוויליזציה, ואת האומץ המוסרי לכנותה כמשהו ששווה להילחם למענו.”

“באשר לאמונה שהאנושות היא ברובה טובה, ההומניזם החילוני, כשהוא מצוי בהלימה כזאת, תמיד מניח את קיומה של עוצמה עליונה, או של איזו השפעה דמוית-אל על האדם. משום שאז זו נעשית האמונה שאנשים הם בדרך כלל טובים ויש להגן עליהם מפני תחבולות הדת, כאילו הכוח האפל, המעורפל והבור הזה נפל פעם מן השמים, נצמד אל לבבותיהם ומוחותיהם הטהורים יותר של גברים ונשים, ובכל מופעיו, שלט וזיהם את כל ההיסטוריה האנושית. הוא אומר, "כאשר נביס את הדת, האנושות תהיה חופשית." אבל אילו היה עקבי כראוי, אילו היה באמת חילוני כפי שהוא טוען, היה יכול באותה מידה להודות במה שהוא למעשה מותג סמוי של ציניות ניהיליסטית: "כאשר נביס את בני האדם, האנושות תהיה חופשית.”

“למה, כל עולם הידע לא שווה את תפילת הילד ל'אלוהים האהוב והטוב'! לא אדבר על סבלם של המבוגרים, הם אכלו את התפוח, לעזאזל, והשטן ייקח אותם כולם! אבל הקטנים! האחים קרמזוב – איבן לאלושה, על סבל ועינויים של ילדים, "ספר ה‑V – פרו וקונטרה, פרק 4 – מרד".”

“אני לא רוצה שלווה. לא מחיבה אנושות אני רוצה זאת. אני מעדיף להישאר עם הסבל הלא-נענש, עם זעמי הלא-מושתקים, גם אם אני טועה. כמו כן, מחירו של שלום זה יקר מדי; אנו לא יכולים לשלם כה הרבה כדי להיכנס אליו. לכן אני מתעורר ומחזיר את כרטיס הכניסה שלי, ואם אני אדם אמיתי, אני חייב לחזור על כך כמה שיותר מהר. זה בדיוק מה שאני עושה. לא את האל אני מסרב לקבל, אליושה, אבל אני מחזיר לו בכבוד כרטיס הכניסה.”

“יש 200,000 מינים של זבובים לבדם. לכן הריק, האפסות, חייב להיות בך.”

“אני רואה במועדון הקרב את הגברים החזקים והחכמים ביותר שחיו אי פעם. אני רואה את כל הפוטנציאל הזה ואני רואה את הבזבוז. לעזאזל, דור שלם מתדלק מכוניות, מגיש לשולחנות, עבדים עם צווארונים לבנים, הפרסום גורם לנו לרדוף אחרי מכוניות ובגדים, לעבוד בעבודות שאנחנו שונאים כדי שנוכל לקנות חרא שאנחנו לא צריכים. אנחנו הילדים האמצעיים של איש ההיסטוריה, בלי תכלית או מקום, אין לנו מלחמה גדולה, אין לנו שפל גדול, המלחמה הגדולה שלנו היא מלחמה רוחנית, השפל הגדול שלנו הוא החיים שלנו, כולנו גדלנו על טלוויזיה כדי להאמין שיום אחד כולנו נהיה מיליונרים ואלי קולנוע וכוכבי רוק, אבל לא נהיה, ואנחנו לומדים לאט את העובדה הזאת. ואנחנו כועסים מאוד מאוד.”

“אנו חיים בעידן של תכנון מראש ושל הפשע המושלם. הפושעים שלנו אינם עוד ילדים חסרי אונים שיכלו לטעון לאהבה כתירוץ שלהם. להפך, הם מבוגרים, ויש להם אליבי מושלם: הפילוסופיה, שאפשר להשתמש בה לכל מטרה — אפילו כדי להפוך רוצחים לשופטים.”

“גם הפרח הדהוי אינו מכחיש את האפסות.”

“המתנגדים הקשים למדי לכנסייה אינם מורכבים כמעט מן האינטלקטואלים האכזריים וחסרי הלב, הניהיליסטים, השונאים את אלוהים ואת האנושות, אלא מן הרוחות הטובות-הלב, אשר ברובן חסרות הבנה של הרוח.”

“בכל סיפור על גירוש רוחות, תדע כי קולות הדמונים יוציאו לעולם סוגים שונים של ניליזם”

“תהומות מתעות על ידי שמועות על עומקן”

“עדיף למצוא דבר אחד לחיות למענו מאשר אלף דברים להיות נגדם”

“איך הגעתם לילה זה עם ראשיכם מונפים? "תעברו צד, אנחנו באים! תתנו לנו את כל הזכות, ואל תעזו לנשום מילה לפניינו. תשלמו לנו כל סוג של כבוד, כזה שאף אחד לא שמע עליו, ואנחנו נטפל בנכם גרוע מכל שועל!" הם נלחמים למען הצדק, הם עומדים על זכויותיהם, ובעצם הם זממו נגדו כמו אינפידלים במאמרם. אנחנו דורשים, לא מבקשים, ואתם לא תקבלו תודה מאתנו, כי אתם פועלים למען שביעות רצונכם האישית! סוג של היגיון מוזר... הוא לא הלווה לכם כסף, הוא לא חייב לכם דבר, אז על מה אתם חושבים, אם לא על תודה? אז איך אתם יכולים לדחות אותה? מטורפים! הם רואים את החברה כברברית ואנושית, כי היא קוראת בושה לנערה הסדומה; אך אם אתם חושבים שהחברה היא ברברית, עליכם לחשוב שהנערה סובלת מהגינוי של החברה, ואם היא סוב”