“המידה הטובה היא בנסיבות מסוימות רק צורה מכובדת של טיפשות: מי יכול להיות עוין כלפיה בשל כך? וגם סוג זה של מידה טובה לא עבר מן העולם אפילו כיום. מין פשטות איכרית איתנה, שאמנם אפשרית בכל המעמדות וניתן להיתקל בה רק בכבוד ובחיוך, מאמינה גם כיום שהכול נתון בידיים טובות, כלומר ב״ידי האל״; וכאשר היא מחזיקה ביחס זה באותה ודאות צנועה כפי שתהיה מחזיקה בכך ששתיים ועוד שתיים הן ארבע, אנו האחרים בוודאי נמנעים מלהתנגד. מדוע להפר את הטיפשות הטהורה הזאת? מדוע להחשיך אותה בדאגותינו על האדם, על העם, על המטרה, על העתיד? ואפילו רצינו לעשות זאת, לא היינו יכולים. הם משליכים את הטיפשות המכובדת ואת הטוב-לב שלהם אל לב הדברים (האל הישן, deus myops, עדיין חי בקרבם!); אנו האחרים — אנו קוראים אל לב הדברים דבר אחר: את טבענו החידתי שלנו, את הסתירות שלנו, את חכמתנו העמוקה, הכואבת יותר, החשדנית יותר.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←