מוסריות

“עקרון האוניברסליות אינו "תיאוריה". פשוט אמת מוסרית מובנת מאליה.”

“המוסר הוא הייחודיות של דקדנטים הנושאים בתוכם את התשוקה הנסתרת לנקום בחיים — והמצליחים בכך.”

“סלקו הצידה את המיסטיקנים האכולי-השנאה הללו, המתחזים לידידי האנושות ומטיפים לכך שהמידה הטובה העליונה שהאדם יכול לנהוג בה היא לראות את חייו שלו כחסרי ערך. האם הם אומרים לכם שמטרת המוסר היא לרסן את יצר השימור העצמי של האדם? לשם השימור העצמי זקוק האדם לקוד מוסרי. האדם היחיד הרוצה להיות מוסרי הוא האדם הרוצה לחיות.”

“המוסר הוא לעיתים קרובות מאוד בלתי מוסרי.”

“אם למשפחת המלוכה הבחריינית יכולה להיות שגרירות, מדינה ומושב באו"ם, מדוע שלא יהיו לעשרים וחמישה מיליון הכורדים תביעה לאוטונומיה? הקלת סבלם והעמדת שלטונם העצמי על מכונו היא אחד מן היתרונות המעטים שאינם שנויים במחלוקת של חילופי המשטר בעיראק. אין זו עמדה שממנה יהיה מותר כל נסיגה מוסרית.”

“ערך המוניות ולא המוסר הוא עיקר הסחר של גויים מאורגנים.”

“האם מישהו יכול לשמור על השלטון בלי לשקר? בעיניי זה נראה כמו לחיות בלי לנשום. מעבר למוסר, אני חושב שכמה רעות הן חלק בלתי נפרד מן הטבע, ואיננו יכולים בלעדיהן. לפעמים הרוע אפילו הכרחי כדי להפעיל את הטבע הרע הזה.”

“אמונה נחוצה ומבוקשת ביותר דווקא במקומות שבהם חסר כוח רצון; כי רצון, כביטוי של שליטה, הוא הסימן המובהק ביותר לעוצמה. במילים אחרות, ככל שאדם פחות יודע לפקד, כך הוא זקוק יותר למישהו שיפקד עליו – אלוהים, נסיך, מעמד, רופא, מוודה, דוגמה או מצפון קבוצתי. אפשר להסיק מזה ששתי הדתות העולמיות, בודהיזם ונצרות, צמחו והתפשטו במהירות בגלל קריסה וחולי של כוח הרצון. וזה בדיוק מה שקרה: שתי הדתות הגיעו לעולם שבו הרצון היה חולה, והצורך ב'עשה זאת' היה נואש. הן הטיפו לפנאטיות בתקופות שבהן הרצון היה מותש, וככה הציעו להמונים משענת חדשה, אפשרות מחודשת לרצות משהו. כי פנאטיות היא סוג ה'כוח' היחיד שגם אנשים חלשים וחסרי ביטחון יכולים להשיג; זה מעין היפנוזה של החושים והשכל לטובת התמקדות אובססיבית בנקודת מבט אחת – מה שהנוצרי קורא לו 'אמונה'. ברגע שאדם מגיע להבנה שהוא חייב שיפקדו עליו, הוא הופך ל'מאמין'. לעומת זאת, אפשר לדמיין מצב שבו לאדם יש כזו עוצמה פנימית וחופש רצון, שהוא משתחרר מכל אמונה ומכל צורך בוודאות, וחי בביטחון גם כשהוא רוקד על חבל דק מעל תהום. אדם כזה הוא הרוח החופשית בהתגלמותה.”

“הקוד המוסרי שלך מתחיל בגינוי האדם כרע, ואז דורש ממנו לנהוג בטוב שהוא עצמו מגדיר כבלתי אפשרי עבורו לנהוג בו… הוא דורש שיתחיל, לא בסטנדרט של ערך, אלא בסטנדרט של רוע, שהוא עצמו, ומתוך כך יגדיר את הטוב: הטוב הוא מה שהוא איננו. חטא ללא רצון הוא סטירה למוסר וסתירה מופרכת במונחים: מה שמחוץ לאפשרות הבחירה, מחוץ לתחום המוסר. אם האדם רע מלידה, אין לו רצון, אין לו כוח לשנות זאת; אם אין לו רצון, הוא אינו יכול להיות טוב או רע; רובוט הוא חסר-מוסר. לייחס לאדם חטא, עובדה שאינה פתוחה לבחירתו, הוא לעג למוסר… להעניש אותו על פשע שביצע לפני שנולד הוא לעג לצדק. לייחס לו אשמה בעניין שבו אין כל חפות הוא לעג לתבונה. המיתוס קובע שהוא אכל מפרי עץ הדעת — הוא רכש תודעה והיה לישות רציונלית. זה היה ידע טוב ורע — הוא היה לישות מוסרית… הרעות שבעטיין הם מגנים אותו הן התבונה, המוסר, היצירתיות, השמחה — כל הערכים הקרדינליים של קיומו…. מהות טבעו כאדם. מה שלא היה — אותו רובוט בגן עדן, שהיה קיים בלי תודעה, בלי ערכים, בלי עבודה, בלי אהבה — הוא לא היה אדם.”

“אני חושב שהמדע המוסרי מזיק לאתיקה ומזיק למדע.”

“הלוגיקה נשענת על האקסיומה שהקיום קיים. הלוגיקה היא אמנות הזיהוי שאינו סותר את עצמו.”

“כאשר שליחויותיה אציליות והולמות, ספינת קיטור החוצה את האוקיינוס האטלנטי בין אנגליה הישנה לאנגליה החדשה, ומגיעה לנמליה בדיוק של כוכב לכת, היא צעד של האדם אל תוך הרמוניה עם הטבע. הסירה בסנט פטרבורג, השטה לאורך הלנה בכוח המגנטיות, זקוקה למעט מאוד כדי להיות נשגבת. כאשר המדע נלמד באהבה, וכוחותיו מופעלים באהבה, הם ייראו כהשלמות והמשכים של הבריאה החומרית.”

“המקרא מלמד שהאמונה תתבטא בשלוש דרכים. היא תתבטא בדוקטרינה—במה שאתה מאמין. היא תתבטא בפולחן—בקהילתך עם אלוהים... היא תתבטא במוסריות—באופן שבו אתה חי ומתנהג.”

“יש האומרים כי משום שארצות הברית טעתה בעבר, היא אינה יכולה בשום אופן להיות צודקת כעת, או שאין לה הזכות להיות צודקת. (האימפריה הבריטית שלחה צי לאפריקה ולאיים הקריביים כדי לשמר את סחר העבדים, בעוד שאותה אימפריה עצמה שלחה מאוחר יותר צי אחר כדי לאכוף את ביטולו. לא הייתי מתנגד למדיניות השנייה בשל התנגדותי לראשונה; אדרבה, נדמה לי שהמדיניות השנייה הוכתבה מבחינה מוסרית על ידי קודמתה.)”

“זו האכזריות שלך, זה מה שקטנוני ואנוכי בך. אילו אהבת את אחיך, היית נותן לו משרה שלא הגיע לו, דווקא משום שלא הגיע לו — זו הייתה אהבה אמיתית, טוב לב ואחווה. אחרת, לשם מה יש אהבה? אם אדם ראוי למשרה, אין שום מעלה בלתת לו אותה. מעלה היא הנתינה של מה שלא מגיע.”

“גלה את ההבדל בין אתיקה למוסר, אך לעולם אל תשכח להיות אדיב.”

“לפי אדם הראשון, הנפילה של האדם הייתה רב-ממדית. הפרימטים הקדומים נפלו מהעצים; אחר כך הם נפלו מהצמחונות אל אכילת הבשר. אז הם נפלו מהאינסטינקט אל התבונה, ומכאן אל הטכנולוגיה; מאותתים פשוטים אל דקדוק מורכב, ומכאן אל האנושיות; מהיעדר אש אל האש, ומשם אל הנשק; ומזיווג עונתי אל דחף מיני בלתי פוסק. אז הם נפלו מחיים מאושרים ברגע אל התבוננות חרדתית בעבר שנעלם ובעתיד הרחוק.”

“אם זה שגוי כשהם עושים את זה, זה שגוי כשאנחנו עושים את זה.”

“כשזה מגיע לדילמות מוסריות ולעניינים של הבחנה בצדק הראוי, אהדתי הטבעית נוטה לעיתים קרובות כל כך לנחות בצדו הנגדי של זה של רוב בני גילי. לפעמים אני תוהה אם אין זה אלא התעוורותה והרשעותה של ליבי שלי. בזמנים אחרים אני תוהה אם אלוהים מחווט חלק מאיתנו כך, כדי שיינתן אחר כך שיח הוגן, כך שהליך הוגן, ישר וללא משוא פנים, יהיה בסופו של דבר סביר יותר שיתקיים. אולי כל זה נחוץ לשם שונות בתפיסה, לשם ויכוח מושכל: שהלב נועד ליצור מעט הטיה בסוגיות מסוימות; זה מול זה, הם שוקלים ומאזנים. כי לא כל הלבבות זהים.”

“אין תמיד חינוך מוסרי רק כאשר הכותב מחדיר אותו בכוונה, אך החינוך המוסרי הפחות יעיל בסיפור הוא זה שנכנס בו באופן מודע. לא רק שהוא לא יתקף את האמונות האמיתיות של סופר הסיפור, אלא רק יתקף את מה שהוא אמין שהוא מאמין בו, או את מה שהוא חושב שהוא צריך לאמון בו, או את מה שפיתח בו. אך כאשר אתה כותב ללא ביטוי מודע של שיעורים מוסריים, האמונות המופיעות בסיפור הן אלו שאתה אכן חיים בהן. האמונות שאינן מגיעות לך לשאול אותן, שאינן נראות לך כלל — אלו הן שיתגלו. וזה מגלה הרבה יותר אמת על מה שאתה מאמין בו מאשר כל תכנון מוסרי מודע שלך.”