מוסריות

“הלוואי שיכולתי לגרום לו להבין שלב טוב ואוהב הוא עושר דיו, ובלעדיו השכל הוא עוני.”

“בואו נאמר שהקונצנזוס הוא שהמין שלנו, בהיותו הפרימטים הגבוהים, הומו ספיינס, נמצא על פני כדור הארץ לפחות מאה אלף שנה, אולי יותר. פרנסיס קולינס אומר אולי מאה אלף. ריצ'רד דוקינס חושב אולי רבע מיליון. אני אקח מאה אלף. כדי להיות נוצרי, עליכם להאמין שבמשך 98 אלף שנה, המין שלנו סבל ומת, רוב ילדיו מתו בלידה, לרוב האנשים האחרים הייתה תוחלת חיים של כ-25 שנה, הם מתו משיניהם. רעב, מאבק, מרירות, מלחמה, סבל, אומללות — כל זה במשך 98 אלף שנה. השמיים צופים בזה באדישות מוחלטת. ואז, לפני 2000 שנה, הם חושבים: "די בזה. הגיע הזמן להתערב", והדרך הטובה ביותר לעשות זאת תהיה על ידי גזירת קורבן אדם על מישהו אי שם בחלקים הפחות אורייניים של המזרח התיכון. אל נפנה, למשל, אל הסינים, שבהם אנשים יכולים לקרוא וללמוד ראיות ויש להם ציוויליזציה. נלך למדבר ונקבל שם עוד התגלות. זה שטויות. אדם חושב לא יכול להאמין בזה. למה אני שמח שזה כך? כדי להגיע לנקודת השגיאה של הנצרות, משום שאני חושב שתורות הנצרות אינן מוסריות. המרכזית שבהן היא הבלתי מוסרית מכולן, והיא זו של גאולה באמצעות אחר. אפשר להטיל את חטאיך על מישהו אחר, מה שמכונה בגסות שעיר לעזאזל. למעשה, שמקורה בשעיר לעזאזל באותו אזור, באותו מדבר. אני יכול לשלם את חובך אם אני אוהב אותך. אני יכול לרצות את עונשך בכלא אם אני אוהב אותך מאוד. אני יכול להתנדב לעשות זאת. אני לא יכול לקחת את חטאיך ממך, משום שאיני יכול לבטל את אחריותך, ולא עליי להציע לעשות זאת. האחריות שלך חייבת להישאר אצלך. אין גאולה באמצעות אחר. קרוב לוודאי, למעשה, שאין גאולה כלל. זה רק חלק מחשיבת משאלות, ואני לא חושב שגם חשיבת משאלות טובה לאנשים. היא אפילו מצליחה לזהם את השאלה המרכזית, המילה שבה זה עתה השתמשתי, המילה החשובה מכולן: המילה אהבה, בכך שהיא הופכת את האהבה לכפויה, בכך שהיא אומרת שחייבים לאהוב. עליך לאהוב את רעך כמוך, דבר שאינך יכול באמת לעשות. תמיד תיכשל, ולכן תמיד אפשר יהיה למצוא אותך אשם. בכך שאומרים שעליך לאהוב מישהו שאותו גם עליך לפחד. כלומר, ישות עליונה, אב נצחי, מישהו שעליך לפחד ממנו, אבל גם לאהוב אותו. אם תיכשל בחובה הזאת, שוב אתה חוטא אומלל. זה לא בריא מבחינה נפשית, מוסרית או אינטלקטואלית. וזה מביא אותי להתנגדות הסופית — אקצר אותה, ד"ר אורלפסקי — והיא שזהו משטר טוטליטרי. אם היה אלוהים שיכול לעשות את הדברים האלה ולדרוש מאיתנו את הדברים האלה, והוא היה נצחי ובלתי משתנה, היינו חיים תחת דיקטטורה שאין ממנה ערעור, ושהיא לעולם אינה יכולה להשתנות, ושהיא יודעת את מחשבותינו ויכולה להרשיע אותנו בפשע מחשבה, ולגזור עלינו עונש נצחי על מעשים שלגביהם נגזר עלינו מראש שנבצע אותם. כל זה יחד, ואני יכול לומר עוד, הוא דבר מצוין שאין לנו שום סיבה מוחלטת להאמין שאחד מכל אלה הוא אמת.”

“מאחר שהחיים דורשים דרך פעולה מסוימת, כל דרך אחרת תשמיד אותם. ישות שאינה רואה בחייה שלה את המניע ואת המטרה של מעשיה, פועלת על פי המניע והאמות המידה של המוות.”

“זהו חלק מטבעה של תשוקה אירוטית עזה — בניגוד להתפרצות חולפת של תיאבון — שהיא משמיעה הבטחות נשגבות יותר מכל רגש אחר. אין ספק שכל תשוקותינו משמיעות הבטחות, אך לא באופן כה מרשים. להיות מאוהב כרוך באמונה הכמעט שאין לעמוד בפניה שאדם יוסיף להיות מאוהב עד יום מותו, וכי החזקה באהוב תעניק לא רק אקסטזות תכופות, אלא אושר יציב, פורה, שורשי, לכל החיים. מכאן שנדמה שהכול מונח על הכף. אם נפספס את ההזדמנות הזאת, נחיה לשווא. רק למחשבה על גורל כזה אנו שוקעים במעמקים חסרי תחתית של רחמים עצמיים. למרבה הצער, מתברר לעיתים קרובות שהבטחות אלה אינן נכונות כלל. כל מבוגר מנוסה יודע שזה כך לגבי כל התשוקות האירוטיות (למעט זו שהוא עצמו חש ברגע זה). אנו מנכים בקלות מספקת את היומרות הנצחיות של אהבותיהם של חברינו. אנו יודעים שדברים כאלה לפעמים מחזיקים מעמד — ולפעמים לא. וכאשר הם אכן מחזיקים מעמד, אין זה מפני שבתחילה הבטיחו לעשות כן. כששני אנשים משיגים אושר מתמשך, אין זה רק מפני שהם אוהבים גדולים, אלא מפני שהם גם — עלי לומר זאת בפשטות — אנשים טובים; אנשים מאופקים, נאמנים, הוגנים, ובעלי יכולת הסתגלות הדדית. אם אנו קובעים “זכות לאושר (מיני)” הגוברת על כל כללי ההתנהגות הרגילים, אנו עושים זאת לא בגלל מה שהתשוקה שלנו מתגלה להיות בניסיון, אלא בגלל מה שהיא מתיימרת להיות בעודנו נתונים באחיזתה.”

“לדעת ולא לדעת, להיות מודע לאמת מוחלטת בשעה שמשמיעים שקרים שנבנו בקפידה, להחזיק בו־זמנית בשתי דעות שביטלו זו את זו, לדעת שהן סותרות זו את זו ובכל זאת להאמין בשתיהן, להשתמש בלוגיקה נגד לוגיקה, להתכחש למוסריות בשעה שתובעים אותה לעצמך, להאמין שהדמוקרטיה הייתה בלתי אפשרית ושהמפלגה היא שומרת הדמוקרטיה, לשכוח כל מה שהיה הכרחי לשכוח, ואז לשלוף אותו חזרה אל הזיכרון ברגע שבו היה נחוץ, ואז מיד לשכוח אותו שוב: ומעל לכול, להחיל את אותו תהליך על התהליך עצמו — זו הייתה התחכום האולטימטיבי: לגרום במודע לחוסר־מודעות, ואז, שוב, להיות לא־מודע למעשה ההיפנוזה שזה עתה ביצעת. אפילו ההבנה של המילה "חשיבה כפולה" חייבה שימוש בחשיבה כפולה.”

“חיפושית תרדוף אחר פתח של אור, בעוד שג'וק יתפזר לנוכח סדק שלו. במה אנחנו שונים מחרקים? איש אינו טוב לחלוטין או רע לחלוטין. רובנו נמצאים באמצע. יש עשים שחוקרים את היום ופרפרים שמשחקים בלילה. קוטביות היא חלק בלתי נפרד מן הטבע — אנושי או לא אנושי.”

“אילו רק כולנו היינו משכילים יותר. אז, ההשכלה הגבוהה הייתה סוף סוף מסע של מיומנות וידע ולא של כוח ומעמד.”

“ובכן, אתה חושב שהחלטתי אז שמה שראיתי היה משהו מגעיל? ממש לא. אם זה נעשה בביטחון כזה וכולם חשבו שזה הכרחי, אז הם בוודאי ידעו משהו שאני לא ידעתי, כך חשבתי, וניסיתי לברר מהו. אבל לא הצלחתי, לא משנה כמה התאמצתי. ומכיוון שלא הצלחתי, לא יכולתי להתגייס לצבא כפי שתכננתי, ולא רק שלא התגייסתי לצבא, לא הצלחתי למצוא לעצמי מקום בשום מקום בחברה, ובסוף יצאתי חסר תועלת לכל דבר, כפי שאתה רואה. אה, כן, אנחנו יודעים היטב עד כמה אתה חסר תועלת, אמר אחד מאיתנו, אבל תגיד לנו: כמה אנשים היו חסרי תועלת אילולא היו אנשים כמוך?”

“ההתנהגות האתית של אדם צריכה להיות מבוססת למעשה על אהדה, חינוך, וקשרים וצרכים חברתיים; אין צורך בבסיס דתי. אכן, מצבו של האדם היה רע מאוד אילו היה עליו להיעצר רק על ידי פחד מעונש ותקווה לגמול לאחר המוות.”

“תהליך של תבונה הוא תהליך של בחירה מתמדת בתשובה לשאלה: אמת או שקר? - נכון או לא נכון?”

“למד להבחין בין שגיאות של ידע לבין הפרות של מוסר. שגיאה של ידע איננה פגם מוסרי, ובלבד שאתה מוכן לתקנה; רק מיסטיקן ישפוט בני אדם לפי אמת מידה של כל-ידיעה אוטומטית ובלתי אפשרית. אבל הפרה של מוסר היא הבחירה המודעת במעשה שאתה יודע שהוא רע, או התחמקות מכוונת מידיעה, השעיה של הראייה ושל המחשבה. מה שאינך יודע, אינו אשמה מוסרית נגדך; אך מה שאתה מסרב לדעת, הוא חשבון של קלון ההולך וגדל בנפשך. גלה כל סלחנות כלפי שגיאות של ידע; אל תסלח ואל תקבל שום הפרה של מוסר.”

“אל תשקר כדי שיאהבו אותך, דבר אמת כדי שישנאו אותך.”

“אין זה קל להחליט בוודאות על דבר מה, בין כל כך הרבה פלאים. העולם הפך לחלוטין מוזר...איך יוכל אדם להחליט מה לעשות בעתות כאלה? "כפי שעשה תמיד", אמר ארגון. "טוב ורע לא שינו מאז ימינו; גם לא הם דבר אחד בקרב האלפים והנאדים, וגם דבר אחר בקרב בני האדם. חלקו של האדם להבחין בהם, בדיוק כמו ביער הזהב כמו בביתו.”

“תהליך רציונלי הוא תהליך מוסרי. אתה עשוי לטעות בכל שלב שלו, בלי שום דבר שיגן עליך מלבד הקפדנות שלך עצמך, או שאתה עשוי לנסות לרמות, לזייף את הראיות ולהתחמק מן המאמץ של החיפוש — אבל אם מסירות לאמת היא סימן ההיכר של המוסריות, הרי שאין צורה גדולה, אצילית או הרואית יותר של מסירות מן המעשה של אדם הנוטל על עצמו את האחריות לחשוב.”

“כשאמרתי, מה לי ולקדושתן של מסורות, אם אני חי כולו מבפנים? הציע ידידי, "אבל דחפים אלה עשויים לבוא מלמטה, ולא מלמעלה." השבתי, "הם אינם נראים לי כאלה; אך אם אני בנו של השטן, אחיה אז מן השטן." שום חוק אינו קדוש בעיניי אלא חוק טבעי שלי. טוב ורע אינם אלא שמות הניתנים בקלות רבה לזה או לזה; הזכות היחידה היא מה שמתאים למבנהי, והעוול היחיד הוא מה שנוגד אותו. על אדם לשאת את עצמו בנוכחות כל התנגדות כאילו הכול הוא תוארי וחולף מלבדו. אני מתבייש לחשוב כמה בקלות אנו נכנעים לאותות ולשמות, לחברות גדולות ולמוסדות מתים. כל יחיד הגון ובעל לשון נאה משפיע עלי ומטה אותי יותר מן הראוי. עלי ללכת זקוף וחיוני, ולדבר את האמת הגולמית בכל דרך.”

“אנו דואגים לבעיות מוסריות, לגבורה, לנכונות, לשמחה, לטוב — לנושאים החשובים בעולם האמיתי, אך רק בדמיון ניתן לטפל בהם בכנותם המוחלטת.”

“תמיד היה טוב לעצמך ולאחרים. תמיד עשה את מה שנכון גם אם לעשות משהו לא נכון הוא מהיר יותר, מתגמל יותר או קל יותר. תמיד שים אמת בכל מילה ומעשה שלך, ולעולם אל תתעלם מהמצפון שלך עד שתמות.”

“זכויות אינן עניין של מספרים — ואין דבר כזה, בחוק או במוסר, מעשים האסורים על יחיד אך מותרים להמון.”

“מלאכים טובים לא רק משום שהם רואים את הרע כרע, אלא גם משום שהם רואים את הרע כנדוש.”

“מי שצועד בשמחה לצלילי מוזיקה בשורה ובטור כבר זכה בבוזי. בטעות ניתנה לו מוח גדולה, שכן עבורו חוט השדרה ודאי היה מספיק. את החרפה הזאת לציוויליזציה יש לסלק מיד. גבורה לפי פקודה, אכזריות חסרת היגיון, עמדת אהבת-מולדת מעוררת רחמים וכל השטויות המבחילות הקרויות בשם פטריוטיות — כמה באלימות אני שונא את כל זה, כמה נתעב ונבזה הוא המלחמה; מוטב לי להיקרע לגזרים מאשר להיות חלק ממעשה כה שפל! אני משוכנע שהרג תחת מעטה המלחמה אינו אלא מעשה רצח.”