בית

“עכשיו אנחנו לא יכולים לגלות את הכישלון שלנו לשמור על מצוות אלוהים אלא רק כשאנחנו משקיעים את כל המאמץ (ולבסוף נופלים). אם לא ננסה באמת, תמיד יהיה לנו במוח הרעיון שאם נשתדל יותר בפעם הבאה נצליח להיות טובים לחלוטין. במובן אחד, הדרך חזרה לאלוהים היא דרך של מאמץ מוסרי, של ניסיונות מתמשכים. אבל במובן אחר, זה לא הניסיון עצמו שיביא אותנו הביתה. כל הניסיונות מובילים לרגע הקריטי שבו פונים לאלוהים ואומרים: "אתה צריך לעשות את זה, אני לא מצליח".”

“יש לי חזון. בחזון הזה אני רואה גברים שאינם חשדנים כלפי נשים, ואני רואה נשים שאינן חשדניות כלפי גברים. אני רואה עולם שבו אנשים לא אומרים, “אני רוצה לנצח, אני רוצה לשלוט, אני רוצה לגרום לו/לה...” כשהם מדברים על אהוב או אהובה פוטנציאליים. אני רואה גברים שמאמינים בנשים ונשים שמאמינות בגברים, שמאמינים בחלומות ובשאיפות של זה ושל זו. ויש לי חזון נוסף. בחזון הזה אני רואה נשים מביטות בנשים אחרות בעיניים של אהבה וגברים מביטים בגברים אחרים בעיניים של קבלה. בשני החזונות האלה אני רואה את כל האנשים מביטים בכל שאר האנשים, וזוכרים שכולנו ילדים מבפנים. כולנו לא רוצים להיפגע, כולנו לא רוצים להישאר מאחור, וכולנו רוצים לדעת איפה הבית.”

“ספרים, עבורי, הם בית. ספרים לא יוצרים בית – הם אחד מהם, בכך שבדיוק כמו שעושים עם דלת, אתם פותחים ספר, ואז נכנסים פנימה. פנימה יש זמן ומקום אחרים. שם יש גם חימום – אפיק מנורה. כשאני יושבת עם ספר, אני חמה.”

“אמר ה׳ אלי: אשקוט ואשקול במעוני כמו חום צלול על עשבים”

“אנו חולקים לב אחד, בית אחד, וגורל מפואר אחד”

“קשטו את חייכם ואת ביתכם כך שייצגו את הגוונים החיים של נשמתכם הזוהרת. שתפו את זוהרכם.”

“חג מולד שמח, שמח, היכול להשיב אותנו אל אשליות ימי ילדותנו, להזכיר לזקן את תענוגות נעוריו, ולהעביר את הנוסע חזרה אל אחיו הבוערת ואל ביתו השקט!”

“הבנתי שאני אצליח לעבור את השירות הזה המגעיל, ובכל מקרה יש להיות במקום מסוים: טוב יותר כאן, שם שמעתי את האמת נאמרה כל כך הרבה פעמים, מאשר, למשל, במשרד הרישוי או בבית לבד, סובבת סביב מחשבותי. וטוב לצאת החוצה שם שראים אותך אחרים, כך שלא תוכל להיות הגרסה המגעילה והמתעצלת של עצמך. זה כופה עליך להתנהג קצת יותר בנימוס, וזה משפר את מחשבותיך, ובכך את העולם.”

“אפילו גן עדן היה הופך לגיהינום אילו היית בו לבד, או רחוק מאדם אהוב. ואפילו אם היית עם האדם האהוב עליך, אבל בגיהינום, בסופו של דבר היית בוכה כדי שתהיו אתה והאדם האהוב עליך יחד בגן עדן. לכן, כדי ליצור את גן העדן שלך עלי אדמות, ודא שאתה והאדם האהוב עליך נמצאים במקום ששניכם אוהבים, כי מה שיכול להיות גן עדן עבור אחד, יכול להיות גיהינום עבור האחר.”

“חמישה מרשמים יעילים באמת לתיקון יום רע. (אי אפשר למנות יתר.)—התפלל; שוחח עם אלוהים על צרותיך.—מנה את ברכותיך. (השמיים הכחולים, עוגיות רכות, גרביים חמות, וכו'.)—התקשר לאמא שלך.—בקר במקלט לבעלי חיים וחבק חתול בודד.—בקר בבית אבות וחבק סב או סבתא בודדים.”

“הוא אמר שעדיף להשתייך למקום שבו אתה לא שייך מאשר לא להשתייך למקום שבו פעם השתייכת, כשהוא זוכר מתי פעם השתייכת לשם”

“כדי כל זמן שאני מפקד העליון, נמשיך לתמוך בצבא החזק ביותר שידע העולם. כשאתם מתפטרים מהשירות, נשרת אתכם באותה מידה שאתם שרתו אותנו – כי אף אחד שלחם למען המדינה לא צריך להילחם על משרה, על גג מעל ראשו, או על הטיפול שצריך לו כשחוזר הביתה.”

“כל עוד ניתן למכור קרקעות המדינה, אני תומך בפיצול קרקעות הבר לתחזיות כך שכל עני יוכל לקבל בית”

“אפשר לחזור הביתה, טוענת תאוריית הזמן הכללית, כל עוד תבין ש"בית" הוא מקום אליו מעולם לא הגעת.”

“אדם רוצה לעולם לא לוותר על הפרספקטיבה הגבישית הזאת. אדם רוצה להמשיך להציב את הבית מול מה שהוא יודע על מציאויות חלופיות, כפי שהן קיימות בתוניס או בהיידראבאד. אדם רוצה לעולם לא לשכוח ששום דבר כאן אינו נורמלי, שהרחובות שונים בוויסבאדן ובלואיאנג, שזהו רק אחד מעולמות אפשריים רבים.”

“בסוף היום, כולם נדחפים, עייפים, אל מדרגות דלת מסוימת. חלקם נדחפים אל מדרגות הבית החדש, אותו חיפשו במרחקים, לא נטשו את מטרתם, עייפים מתוקף התמדתם. וחלקם נדחפים אל מדרגות הכלא, אותו ניסו להימלט ממנו, אך נטשו, עייפים מתוקף התמדתם. ואנחנו כולם נכנסים לבית החדש בנשימה עמוקה, מניחים את הרגליים. חלקם שמחים. אחרים מתעצבנים. ואולם, כולם עייפים באותה מידה.”

“אבל השינה לא באה. היא יכלה לשמוע את נגינת הפסנתר הרכה של ג'ייס מבעד לקירות, אבל לא זה הוא שהשאיר אותה ערה. היא חשבה על סיימון, שעוזב לבית שכבר לא הרגיש לו כמו בית, על הייאוש שבקולו של ג'ייס כשאמר ״אני רוצה לשנוא אותך״, ועל מגנוס, שלא אמר לג'ייס את האמת: שאלק לא רצה שג'ייס ידע על מערכת היחסים שלהם כי הוא עדיין היה מאוהב בו. היא חשבה על הסיפוק שהיה מביא למגנוס לומר את המילים בקול, להכיר במה שהאמת הייתה, ועל כך שהוא לא אמר אותן — נתן לאלק להמשיך לשקר ולהעמיד פנים — כי זה מה שאלק רצה, ומגנוס דאג לאלק מספיק כדי לתת לו את זה. אולי בכל זאת היה נכון מה שאמרה מלכת הפיות: אהבה הופכת אותך לשקרן.”

“שיגעון הוא כמו מקום מגורים חלופי. כאשר השפיות מגרשת אותך מהבית, חפש מחסה בשיגעון.”

“הגוף והנפש, התת‑מודע והמודע – כל חלק בך מזהה את הבית. בגלל זה ברגע ההגעה כל הישות שלך נרגעת למזיגה של שמחה מרוצה.”

“בכל מקרה, בשנים ההן הייתי מאושר, כשבמידה זו או אחרת תמיד הייתי מאושר. היער לא היה בעיניי שממה, אלא שימש לי במקום זאת כגן הפרטי שלי, מנחם חרף עצמתו, ומסתורי בלי קץ. ככל שמקום נעשה מוכר יותר, כך הוא נעשה גם מסתורי יותר, אם אתה קשוב לאמת של הדברים. מצאתי שזה כך כל חיי.”