היסטוריה

“ההיסטוריה היא סימן ההיכר של האנושות.”

“הוא ידע שכל דבר נתון על פני האדמה יכול לגלות את ההיסטוריה של כל הדברים. אפשר היה לפתוח ספר בכל עמוד שהוא, או להביט בכף ידו של אדם; אפשר היה להפוך קלף, או לצפות במעוף הציפורים... יהיה אשר יהיה הדבר הנצפה, אפשר היה למצוא קשר בינו לבין חווייתו של הרגע. למעשה, לא היה זה שהדברים האלה, כשלעצמם, גילו משהו בכלל; היה זה רק שאנשים, כשהביטו במה שהתרחש סביבם, יכלו למצוא אמצעי חדירה אל נשמת העולם.”

“הייתי בחיים כשהים המלח היה רק אגם שהרגיש קצת לא טוב.”

“זכור כי בכל ההיסטוריה היו טירנים ורוצחים, וברגע מסוים נראים כבלתי מנוצחים. אך בסופו של דבר הם תמיד נופלים. תמיד.”

“אכלתי אותם כמו סלט, ספרים היו לי לכריך לארוחת צהריים, לארוחת עשר ולארוחת ערב ולנשנוש של חצות. תלשתי את הדפים, אכלתי אותם עם מלח, טבלתי אותם ברליש, כרסמתי את הכריכות, הפכתי את הפרקים בלשוני! ספרים בעשרות, בעשרות אלפים ובמיליארדים. נשאתי כל כך הרבה הביתה עד שהייתי גיבן במשך שנים. פילוסופיה, תולדות האמנות, פוליטיקה, מדעי החברה, השיר, המאמר, המחזה המפואר, איך שתרצה לקרוא להם, אכלתי אותם.”

“היסטוריית הגילוי, במיוחד גילוי קוסמי, אך גם גילוי בכלל, גילוי מדעי, היא תהליך שבו בכל רגע נתון קיימת גבול. ויש נטייה אצל אנשים, במיוחד אצל אנשים דתיים, לטעון שהשטח שמעבר לגבול הזה, אל האי-ידוע, הוא יצירתו של אלוהים. זה נראה הרבה.”

“אנחנו ילדי האמצע של ההיסטוריה. נולדנו מאוחר מדי כדי לחקור את כדור הארץ, נולדנו מוקדם מדי כדי לחקור את החלל.”

“אל תהפוך תשוקה לטיעון לטובת האמת! הו, הלהטנים טוב הלב ואפילו האצילים, אני מכיר אתכם! אתם רוצים לנצח בטיעון נגדנו, אבל גם נגד עצמכם, ובעיקר נגד עצמכם! מצפון מיוסר תמיד מסית אתכם נגד ההתלהבות שלכם, וכמה אתם הופכים יצירתיים כשאתם מנסים להשתיק אותו! אתם שונאים את הכנים, את הפשוטים, את הטהורים, אתם נמנעים מהמבט התמים שלהם. המצפון שלכם יודע את האמת, וכשהוא משמיע את קולו, אתם מנסים להטיל ספק בקול הזה, להציג אותו כהרגל רע, כמחלה של התקופה, כפגם בבריאות הרוחנית שלכם. אתם מגיעים למצב שבו אתם שונאים ביקורת, מדע והיגיון! אתם מזייפים את ההיסטוריה כדי שתעיד לטובתכם, אתם מכחישים סגולות של אחרים כדי שהן לא יאפילו על האלילים והאידיאלים שלכם! תמונות צבעוניות במקום שבו נדרשים נימוקים רציונליים! להט וסגנון! ערפל כסוף! לילות קסומים! אתם יודעים איך להאיר ואיך להחשיך, ואיך להשתמש באור כדי להסתיר! ובאמת, כשהתשוקה שלכם מגיעה לשיא של טירוף, מגיע רגע שבו אתם אומרים לעצמכם: עכשיו ניצחתי את המצפון, עכשיו אני צלול, אמיץ, נדיב, מפואר, עכשיו אני כנה! כמה אתם צמאים לרגעים האלה שבהם התשוקה מעניקה לכם הצדקה מושלמת ותחושת חפות; כשבמאבק, בשיכרון ובאופוריה אתם מחוץ לעצמכם ומעבר לכל ספק; כשאתם מכריזים: 'מי שלא יוצא מדעתו כמונו, לעולם לא ידע מהי האמת ואיפה היא!'. אתם צמאים למצוא אנשים שחושבים כמוכם במצב הזה – שזהו מצב של שחיתות אינטלקטואלית – ולהדליק את הלפיד שלכם מהאש שלהם! הו, הקורבנות העלובה שלכם! הו, הניצחון המביש של השקר המקודש! אתם באמת חייבים להסב לעצמכם כל כך הרבה סבל? באמת?”

“ההיסטוריה אינה בדרך כלל מה שקרה. ההיסטוריה היא מה שכמה אנשים חשבו למשמעותי.”

“מכונית המנוע, כשווילונותיה מוגפים ואוויר של איפוק מסתורי אופף אותה, המשיכה לעבר פיקדילי, עדיין ננעצת בה מבט, עדיין מטלטלת את פניהם משני צדי הרחוב באותה נשימה אפלה של יראת כבוד, אם למען המלכה, הנסיך או ראש הממשלה איש לא ידע. את הפנים עצמן ראו רק פעם אחת, שלושה אנשים, למשך כמה שניות. אפילו על המין כבר התגלע ויכוח. אך לא היה ספק כי גדולה ישבה בתוכה; גדולה חלפה, נסתרת, לאורך בונד סטריט, מופרדת רק ברוחב כף יד מן האנשים הפשוטים, אשר אולי עכשיו, בפעם הראשונה והאחרונה, יהיו במרחק של דיבור מן הוד מלכותה של אנגליה, מן הסמל המתמיד של המדינה, אשר יהיה מוכר לעתיקותנים סקרנים, המנפים את חורבות הזמן, כאשר לונדון תהיה שביל מכוסה עשב וכל אותם הממהרים לאורך המדרכה בבוקר יום רביעי זה יהיו לא יותר מעצמות, עם כמה טבעות נישואין מעורבות בעפרן וסתימות הזהב של אינספור שיניים רקובות. הפנים במכונית המנוע יהיו אז מוכרות.”

“האמת משתנה עם עונת רגשותינו. היא הצל שמתקדם עם שלבי השמש הפנימית שלנו. כשהלילה יורד, רק תפיסתנו יכולה לנחש היכן היא מסתתרת בחשכה. בתוך כל מערכת שמש של הנפש טמון תכנון של מהי האמת--- התבנית שאלוהים יצר, בסיפור הייחודי שלנו. זה משתנה כשם שהקבוצות הכוכבים משתנות, וכשם שהגאות והשפל מתחלפים. איננו חיים למען אמת אחת, אלא למען רבות. אם אי פעם נקווה לקבוע אם יש דבר כזה אמת, מעבר להעדפות תרבותיות ואישיות, עלינו להכיר בכך שאנו שואפים אז לגלות משהו גדול מאיתנו, משהו שמתעלה מעל התרבות והנטיות האישיות. יש האומרים שעלינו להביט מעבר לעצמנו ומחוץ לעצמנו. אולם איננו צריכים להביט רחוק יותר ממה שכבר מצוי בכל אחד מאיתנו. אם אכן היה תכנון גדול כלשהו מכוח עליון, הרי שהוא נושא פשטני וחוזר על עצמו, המצוי בכל הדתות; חשיבותו הבסיסית והליבתית של האיחוד נובעת ממעלות תיאולוגיות והומניסטיות משותפות. מעבר לבית הכנסת, למסגדים, למקדשים, לכנסיות, לעבודת המיסיון, למשרות הכנסייתיות ולפולחנים הדתיים, ישנו “מסר של אמת” פשוט המצוי בכולנו, הקושר יחד את התיאולוגיה--- מעלות הוליסטיות, כשהן משולבות עם תכלית, הן היסוד של האבולוציה הרוחנית. המגוון שבינינו אינו אמת מפוצלת, אלא הזדמנות לאחדות באמצעות הערכים המשותפים הללו. האמת היא המסגרת ומפת הדרכים של מעלות חיוביות. היא מאחדת את השונות כאשר אנו בוחרים לראות אותה ולהשתמש בה. זהו מסר פשוט שלעתים קרובות הולך לאיבוד בין הטקסים, המסורות התרבותיות וההתרועעות המתרחשים מאחורי דלתות הקפלה של כל דת או תיאולוגיה רוחנית. בעודנו נאבקים בינינו על איזו דת, תרבות או גזע הם הצודקים, אנו לעיתים קרובות מאבדים את הראייה של המסר הפשוט שכל נואם גדול לחש לאורך הזמן---- סיפור פשטני המסביר את חשיבותן של המעלות, ושבאורח פלא מדגיש מחדש את חשיבות האהבה זה לזה באמצעות שירות.”

“מהו אדם אם לא בוחר? בחירות הן עוצמתיות. בחירות משנות את ההיסטוריה. בחירות משנות את העולם. זכור את כוחך!”

“ממשלה מכהנת אינה יכולה להרשות לעצמה לפרסם את ההיסטוריה בגרסה שמפחיתה את סיכוייה להיבחר מחדש.”

“תפילת הכנסייה קובעת את ההיסטוריה ואת גורל עמה, כמו גם את כל הארץ”

“אחת הייתה קליפורניה שייכת למקסיקו ואדמתה למקסיקנים, וזרם אליה שודד ערמומי של אמריקאים חולים וצמאים. כה עז היה צמאם לאדמה, שהם לקחו אותה – גנבו את אדמת סוטר, את אדמת גואררו, לקחו את ההענקות, פירקו אותן וצרחו ומתו עליהן, האנשים הללו, שצמאם לאדמה היה חסר פשר. הם שמרו עליה ברובה, על האדמה שהשתלטו עליה. הם בנו בתים וחורבות, הפליגו את האדמה והטמנו בה זרעים. ודברים אלה היו רכוש, ורכוש היה בעלות. המקסיקנים היו חלשים ומשביעי רצון. הם לא יכלו להתנגד, כי לא רצו בעולם דבר כצמאם של האמריקאים לאדמה.”

“הרבה אנשים מתפללים לכוח, לבית, לפריצת דרך כלכלית, לעושר וכו'. אבל רק מעטים מבקשים מאלוהים חכמה. יש כל כך הרבה גברים ונשים גדולים של אלוהים, מלאי עוצמה, שחסרה להם חכמה.”

“כאשר הראיות הממשיות היו דלות מעט, הוא, במסורת הטובה ביותר של ההיסטוריון האתני הנלהב, הסיק מחוכמה גלויה מאליה המציא זאת והשליך מסקנות ממקורות קשורים קרא הרבה דברים שגם אנשים אחרים המציאו, גם כן.”

“האמת הייתה שההיסטוריה חזרה על עצמה מדי יום; טעויות נעשו שוב ושוב. אנשים נרדפו על ידי מה שעשו, ועל ידי מה שלא הספיקו לעשות.”

“בסטיות הפרועות ביותר שלנו אנו חולמים על שיווי משקל שהשארנו מאחור ושאותו אנו מצפים בתמימות למצוא בקצה שגיאותינו. יומרה ילדותית המצדיקה את העובדה שמדינות-ילדים, היורשות את איוולתנו, הן עתה המכוונות את ההיסטוריה שלנו.”

“אנחנו נידונים לחזור על העבר, ללא תלות במה. זהו מה שפירושו להיות בחיים. זהו דבר די כבד על הילדים שלא הבנו זאת עד גיל עשר... רוב הילדים לא יכולים להרשות לעצמם ללמוד בהווארד ולהתבלבל.”