“מכונית המנוע, כשווילונותיה מוגפים ואוויר של איפוק מסתורי אופף אותה, המשיכה לעבר פיקדילי, עדיין ננעצת בה מבט, עדיין מטלטלת את פניהם משני צדי הרחוב באותה נשימה אפלה של יראת כבוד, אם למען המלכה, הנסיך או ראש הממשלה איש לא ידע. את הפנים עצמן ראו רק פעם אחת, שלושה אנשים, למשך כמה שניות. אפילו על המין כבר התגלע ויכוח. אך לא היה ספק כי גדולה ישבה בתוכה; גדולה חלפה, נסתרת, לאורך בונד סטריט, מופרדת רק ברוחב כף יד מן האנשים הפשוטים, אשר אולי עכשיו, בפעם הראשונה והאחרונה, יהיו במרחק של דיבור מן הוד מלכותה של אנגליה, מן הסמל המתמיד של המדינה, אשר יהיה מוכר לעתיקותנים סקרנים, המנפים את חורבות הזמן, כאשר לונדון תהיה שביל מכוסה עשב וכל אותם הממהרים לאורך המדרכה בבוקר יום רביעי זה יהיו לא יותר מעצמות, עם כמה טבעות נישואין מעורבות בעפרן וסתימות הזהב של אינספור שיניים רקובות. הפנים במכונית המנוע יהיו אז מוכרות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←