פחד

Fear lingers in these words like a shadow you can’t quite outrun—sometimes paralyzing, sometimes sharpening the edges of what you dare to face. It’s the quiet tremor before the leap, the voice that whispers even when you’ve learned to ignore it.

2,428 ציטוטים — עמוד 13 מתוך 122

“אנחנו אוהבות גברים כי הם לעולם לא יכולים לזייף אורגזמות, גם אם היו רוצים. כי הם כותבים שירים, שירים וספרים לכבודנו. כי הם לעולם לא מבינים אותנו, אבל הם לעולם לא מוותרים. כי הם יכולים לראות יופי בנשים כשהנשים חדלו מזמן לראות כל יופי בעצמן. כי הם באים מילדים קטנים. כי הם יכולים להפיק משוואות מתמטיות ופיזיקליות ארוכות, מורכבות, מקיאווליסטיות או מסובכות להפליא, אבל הם יכולים להיות חסרי מושג באותה מידה כשמדובר בנשים. כי הם מאהבים מדהימים ולעולם אינם נחים עד שאנחנו מאושרות. כי הם מעלים את הספורט לדרגת דת. כי הם לעולם אינם פוחדים מהחושך. כי לא אכפת להם איך הם נראים או אם הם מזדקנים. כי הם מתמידים בייצור ובתיקון דברים שמעבר ליכולתם, בביטחון העצמי התמים של נער מתבגר שידע הכול. כי הם לעולם אינם נועלים או חולמים לנעול נעלי עקב. כי הם תמיד מוכנים לסקס. כי הם כמו רימונים: הרבה חלקים שאי אפשר לאכול, אבל הגרעינים העסיסיים טעימים ועסיסיים להפליא ובדרך כלל עולים על הציפיות שלך. כי הם פוחדים להתקרח. כי את תמיד יודעת מה הם חושבים והם תמיד מתכוונים למה שהם אומרים. כי הם אוהבים מכונות, כלים ואביזרים באותה עוצמה שנשים אוהבות תכשיטים. כי הם עושים מאמצים רבים להסתיר, ללא הצלחה, את העובדה שהם שבריריים ואנושיים. כי הם או מדברים יותר מדי או לא מדברים כלל לשם כך. כי הם תמיד מסיימים את האוכל שבצלחתם. כי הם אמיצים מול חרקים ועכברים. כי ילדה בת ארבע שמדברת היטב יכולה להשתיק אותם, ואישה יפה בת 25 יכולה להפוך אותם לטיפשים מזילים ריר. כי הם רוצים להיות או אוכלי כול או סגפנים, לוחמים או מאהבים, אמנים או גנרלים, אבל שום דבר באמצע. כי מבחינתם אין דבר כזה יותר מדי אדרנלין. כי כשכל זה נאמר ונעשה, הם לא יכולים לחיות בלעדינו, לא משנה כמה הם מנסים. כי הם באמת פשוטים כפי שהם טוענים. כי הם אוהבים קיצוניות וכשהם הולכים לקיצוניות, אנחנו שם כדי לתפוס אותם. כי הם עדינים כשהם בוכים, וכמה מעט הם עושים זאת. כי את מה שחסר להם בדיבור, הם נוטים לפצות במעשה. כי הם בני לוויה מצוינים כשנוהגים בשכונות קשות או עוברים ליד סמטאות חשוכות. כי הם באמת אוהבים את האימהות שלהם, והם מזכירים לנו את האבות שלנו. כי לא אכפת להם מה אומר ההורוסקופ שלהם, החמות שלהם, או השכנים. כי הם לא משקרים לגבי הגיל שלהם, המשקל שלהם או מידת הבגדים שלהם. כי יש להם יכולת מופלאה להביט עמוק לתוך עינינו ולהתחבר ללב שלנו, גם כשאנחנו לא רוצות בכך. כי כשאנחנו אומרות ״אני אוהבת אותך״ הם מבקשים הסבר.”

פאולו קווליו

“איזה שלווה אינסופית של הלב עלולים המלכים להתעלם ממנה, בעוד האנשים הפשוטים נהנים ממנה! ומה יש למלכים שאין לפרטיים, חוץ מטקס, חוץ מטקס כללי? ומה אתה, טקס חוסר תועלת? איזה אל אתה, שסובל יותר מצרות של בני אדם מאשר המאמינים שלך? מה הפערים שלך? מה הכניסות שלך? הו טקס, הראה לי רק את הערך שלך! מה נשמת ההערצה שלך? האם אתה רק מקום, דרגה וצורה, שיוצרים יראה ופחד באחרים? שבו אתה פחות שמח להיות נחשף מפחד מאשר הם בפחד. מה אתה שותה במקום הומאז' מתוק, אלא מחמאות מורעלות? אה, תחליף, גדול גדול, ובקש מהטקס שלך לרפא אותך! חושב שהחום האשתי ייעלם עם תארים שנפוצים משבח? האם הוא ייתן מקום להתכופפות ולכפיפות? האם תוכל, כשאתה מצווה על ברך של נדבן, לצוות על בריאותו? לא, אתה חלום גאה, שמשחק בעדינות עם מנוחת מלך; אני מלך שמוצא אותך, ואני יודע שזה לא המשחה, השרביט והכדור, החרב, המקל, הכתר האימפריאלי, השמלה המוזרקת זהב וחר pearls, הכותרת המוגזמת לפני המלך, הכסא שהוא יושב עליו, ולא גל של תפארת שמכה על החוף הגבוה של העולם הזה, לא, לא כל אלה, שלוש פעמים יופי של טקס, לא כל אלה, מונחים במיטה מלכותית, יכולים לישון כך שליו כמו העבד המסכן, שמלא גוף ומוח ריק משיג לו מנוחה, מלא לחם מצוקה; לעולם לא רואה לילה נורא, ילדו של גיהינום, אבל כמו משרת, משקיע מהזריחה לשקיעה, מזיע בעין של פובוס כל הלילה, ישן באליסיום; למחרת אחרי השחר, קם ועוזר להיפריון על סוסו, ועוקב אחרי השנה הרצה, בעבודה רווחית, אל קברו: ולולא טקס, כזה בוז, שמסובב ימים בעבודה ולילות בשינה, היה לו יתרון של מלך. העבד, חלק משלוות המדינה, נהנה מזה; אבל במוח קטן לא מבין מה משמר המלך לשמור על השלום, שהשעות של האיכר הן הטובות ביותר.”

ויליאם שייקספיר