“איזה שלווה אינסופית של הלב עלולים המלכים להתעלם ממנה, בעוד האנשים הפשוטים נהנים ממנה! ומה יש למלכים שאין לפרטיים, חוץ מטקס, חוץ מטקס כללי? ומה אתה, טקס חוסר תועלת? איזה אל אתה, שסובל יותר מצרות של בני אדם מאשר המאמינים שלך? מה הפערים שלך? מה הכניסות שלך? הו טקס, הראה לי רק את הערך שלך! מה נשמת ההערצה שלך? האם אתה רק מקום, דרגה וצורה, שיוצרים יראה ופחד באחרים? שבו אתה פחות שמח להיות נחשף מפחד מאשר הם בפחד. מה אתה שותה במקום הומאז' מתוק, אלא מחמאות מורעלות? אה, תחליף, גדול גדול, ובקש מהטקס שלך לרפא אותך! חושב שהחום האשתי ייעלם עם תארים שנפוצים משבח? האם הוא ייתן מקום להתכופפות ולכפיפות? האם תוכל, כשאתה מצווה על ברך של נדבן, לצוות על בריאותו? לא, אתה חלום גאה, שמשחק בעדינות עם מנוחת מלך; אני מלך שמוצא אותך, ואני יודע שזה לא המשחה, השרביט והכדור, החרב, המקל, הכתר האימפריאלי, השמלה המוזרקת זהב וחר pearls, הכותרת המוגזמת לפני המלך, הכסא שהוא יושב עליו, ולא גל של תפארת שמכה על החוף הגבוה של העולם הזה, לא, לא כל אלה, שלוש פעמים יופי של טקס, לא כל אלה, מונחים במיטה מלכותית, יכולים לישון כך שליו כמו העבד המסכן, שמלא גוף ומוח ריק משיג לו מנוחה, מלא לחם מצוקה; לעולם לא רואה לילה נורא, ילדו של גיהינום, אבל כמו משרת, משקיע מהזריחה לשקיעה, מזיע בעין של פובוס כל הלילה, ישן באליסיום; למחרת אחרי השחר, קם ועוזר להיפריון על סוסו, ועוקב אחרי השנה הרצה, בעבודה רווחית, אל קברו: ולולא טקס, כזה בוז, שמסובב ימים בעבודה ולילות בשינה, היה לו יתרון של מלך. העבד, חלק משלוות המדינה, נהנה מזה; אבל במוח קטן לא מבין מה משמר המלך לשמור על השלום, שהשעות של האיכר הן הטובות ביותר.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←