חלומות

“לכתוב את שיר מצפונו של האדם, ולוּ של אדם יחיד בלבד, ולוּ של הנבזה שבבני האדם, פירושו לבלוע את כל האפוסים בתוך אפוס עליון ואחרון. המצפון הוא תוהו ובוהו של כימרות, של תאוות ושל פיתויים, כור ההיתוך של חלומות, המערה של הרעיונות שהם חרפתנו; הוא הפנדמוניום של סופיזמים, שדה הקרב של התשוקות. בשעות מסוימות, חדור אל תוך פניו החיוורות של אדם מהורהר, והבט במה שמאחור; הבט אל תוך אותה נפש, הבט אל תוך אותו חושך. שם, מתחת לדממה החיצונית, ישנם קרבות ענקים כבהומר, התגוששויות של דרקונים והידרות, וענני רוחות כבילטון, מבוכי רפאים כדנטה. איזו אפלה עוטפת את האינסופי הזה אשר כל אדם נושא בתוכו, ואשר בו הוא מודד בייאוש את תשוקות רצונו, ואת מעשי חייו!”

“האמן האמיתי יניח לאשתו לגווע ברעב, לילדיו ללכת יחפים, לאמו לעמול לפרנסתו בגיל שבעים, ובלבד שלא יעבוד בשום דבר זולת אמנותו. כלפי נשים הוא חצי מְנַתֵּחַ בחיים, חצי ערפד. הוא נכנס עמן ליחסים אינטימיים כדי לחקור אותן, להסיר מעליהן את מסכת המוסכמות, להפתיע את סודותיהן הכמוסים ביותר, ביודעו שיש להן הכוח לעורר את אנרגיות היצירה העמוקות ביותר שלו, להציל אותו מן התבונה הקרה שלו, לגרום לו לראות חזיונות ולחלום חלומות, להלהיב אותו, כפי שהוא קורא לזה. הוא משכנע נשים שהן עשויות לעשות זאת למען מטרתן שלהן, בשעה שהוא מתכוון באמת שהן יעשו זאת למען מטרתו שלו. הוא גונב את חלב האם ומשחיר אותו כדי לעשות ממנו דיו למדפיסים, שבעזרתה ילעג לה ויפאר נשים אידיאליות. הוא מעמיד פנים שהוא חוסך ממנה את מכאובי הלידה, כדי שיוכל לזכות לעצמו ברוך ובטיפוח השייכים בזכות לילדיה. מאז החלה הנישואין, האמן הגדול נודע כבעל גרוע. אבל הוא גרוע מזה: הוא גונב ילדים, מוצץ דם, צבוע ונוכל. יכלה המין כולו וייבשו אלף נשים, ובלבד שהקרבן שלהן יאפשר לו לשחק את המלט טוב יותר, לצייר תמונה יפה יותר, לכתוב שיר עמוק יותר, מחזה גדול יותר, פילוסופיה מעמיקה יותר! כי שים לב, טֵיוי, מלאכתו של האמן היא להראות לנו את עצמנו כפי שאנו באמת. מחשבותינו אינן אלא ידיעת עצמנו זו; ומי שמוסיף ולו שמץ לידיעה כזאת יוצר תודעה חדשה כשם שכל אישה יוצרת גברים חדשים. בזעם היצירה ההיא הוא חסר רחמים כמוה, מסוכן לה כמוהו לה, ומרתק באורח מחריד כמוה. מכל המאבקים האנושיים אין מאבק בוגדני וחסר רחמים כמאבק שבין האיש האמן לבין האישה האם. מי ישתמש במי עד תום? זו השאלה שביניהם. וכל זה קטלני שבעתיים משום שבמליצת הרומנטיקנים שלך הם אוהבים זה את זה.”

“כאשר אורח חיים נוצר מקיומו של החלום שלך, אין לך שום מקום לכישלון.”

“בהתגברות על כאב המשמעת העצמית, אנו משיגים את מטרותינו ונעים לעבר חלומותינו”

“היי גברת, היי אישה.., כל מה שהיה לנעמי, כל מה שהיה למרים, כל מה שהיה לאסתר, כל מה שהיה לאליזבת, גם לך יש... לכי, הגשימי את חלומותייך!”

“כי אם בימי קיץ רשלניים, בחורשות עשתרות זנותנו, עתה, מתחרטים, כאשר הרוחות נושבות קרות, אנו כורעים לפני אדוננו הראוי; אדון הכול, אל הכסף, אשר מושל בנו בדם וביד ובמוח, אשר נותן את הגג המגן מן הרוח, ובנתנו, שוב נוטל; אשר אורב בקנאה ובדאגה, למחשבותינו, לחלומותינו, לדרכינו הסתרות, אשר בורר את מילותינו וגוזר את בגדינו, ומתווה את תבנית ימינו; אשר מצנן את כעסנו, מרסן את תקוותנו, וקונה את חיינו ומשלם בצעצועים, אשר תובע כמס שבירת אמונים, עלבונות מקובלים, שמחות מושתקות; אשר כובל בשלשלאות את חריפות רוחו של המשורר, את כוחו של הפועל, את גאוותו של החייל, ומניח את המגן החלקלק, המנכר, בין האוהב ובין כלתו.”

“אל תפסיק לחלום, אל תפסיק להאמין, אל תוותר, אל תפסיק לנסות, ואל תפסיק ללמוד.”

“המשך לרוץ; המשך לחלום, המשך לשמור על להבת התקווה חיה; התבוסה והייאוש לא ישיגו אותך”

“אל תצחק. ילדה יכולה לחלום.”

“למה אני עושה משהו בכלל? היא אומרת. אני מספיק משכילה כדי לשכנע את עצמי לוותר על כל תוכנית. לפרק כל פנטזיה. להסביר כל מטרה עד שתתפוגג. אני כל כך חכמה שאני יכולה לשלול כל חלום.”

“אני עובד כל כך קשה בשביל רווחים כי החלומות שלי יקרים.”

“לאלוהים תמיד יש דרך מושלמת לכל מצב לא מושלם”

“ובכן, בסופו של דבר, ברגע שאתה נעשה יתום, אתה יתום עד יום מותך. אני ממשיך לחלום את אותו חלום. אני בן שבע ושוב יתום. לגמרי לבד, בלי מבוגרים בסביבה שידאגו לי. זה ערב, והאור דועך, והלילה לוחץ פנימה. זה תמיד אותו הדבר. בחלום אני תמיד חוזר להיות בן שבע. תוכנה כזאת אי אפשר להחליף ברגע שהיא מזוהמת.”

“אל תחכה יותר מדי זמן כדי לחיות את חלומותיך.”

“חלום הוא המסגרת או הדיוקן או המבנה או המוקד של חזונו של אדם באמצעות תפיסה, על סמך מה שהוא או היא יודעים ומבססים בתוכם באמצעות חשיבה אסטרטגית.”

“אין סיפוק גדול יותר מאשר לעבוד למען מה שאני רוצה”

“המרדף אחר חלומות הוא מעשה קדוש”

“כל מה שעשיתי, אמרה, כל מה שניסיתי לעשות. הכול לשווא. שום דבר אינו נעשה לשווא לחלוטין, אמר שועל החלומות. שום דבר אינו מתבזבז. את מבוגרת יותר, וקיבלת החלטות, ואת אינך השועל שהיית אתמול. קחי את מה שלמדת, והמשיכי הלאה.”

“ואנשים שהיו שורפים את המילים, האנשים שהיו מורידים את הספרים מן המדפים, הכבאים והבור, אלה שפוחדים מסיפורים וממילים ומחלומות ומליל כל הקדושים ומאנשים שקיעקעו על עצמם סיפורים ו-Boys! You Can Grow Mushrooms in Your Cellar! וכל עוד המילים שלך, שהן אנשים, שהן ימים, שהן חיי, כל עוד המילים שלך שורדות, אז חיית והיית חשוב ושינית את העולם, ואני איני יכול לזכור את שמך. למדתי את ספריך. צרבתי אותם במוחי. למקרה שהכבאים יבואו לעיר.”

“תשכחו ממסך העשן של נאגטס העוף. פרסי רצה שליאו ימציא כובע נגד חלומות.”