כלבים

“את יודעת, את נראית כמו אדם שונה לגמרי עכשיו, מאז שאת עם החבר החדש הזה. פעם נראית כמו בעלך, אבל עכשיו את נראית כמו דייוויד. את אפילו מתלבשת כמוהו ומדברת כמוהו. את יודעת איך יש אנשים שנראים כמו הכלבים שלהם? אני חושבת שאולי את תמיד נראית כמו הגברים שלך.”

“המין האנושי צריך ללמוד מכלבים על העוצמה העצומה של האהבה”

“האם כלבים חשים כלפי בני אדם משהו דומה לאקסטזה דתית? מה רגשות חזקים או עדינים נוספים חשים החיות שאינן מתקשרות איתנו?”

“אני חושב שאם לבני אדם היה אומץ אמיתי, הם היו לובשים את התחפושות שלהם כל יום בשנה, לא רק בהאלווין. האם החיים לא היו מעניינים יותר כך? ועכשיו כשאני חושב על זה, למה לעזאזל הם לא עושים את זה? מי קבע את הכלל שכולם חייבים להתלבש כמו כבשים 364 ימים בשנה? תחשבו על כל האנשים שהייתם פוגשים אם הם היו בתחפושת כל יום. היה הרבה יותר קל לדבר עם אנשים - כמו לדבר עם כלבים.”

“כלבים הם חברים נאמנים, וגם אם היו יכולים לדבר, הסודות שלך עדיין היו בטוחים. (אם החתול שלי היה יכול לדבר, הייתי צריך לתת לכלב לאכול אותה.)”

“כמו כמה כלבים: תבעט בהם פעם אחת והם לעולם לא יבטחו בך שוב, לא משנה כמה נחמד אתה אליהם.”

“אני מגיעה מאחורי קו עובדים אמיתי, ולא הכרתי אף אחד מיוצב – למעט פעם אחת ראיתי את אדי סגוויק במוזיאון לאמנות בפילדלפיה. היא לבשה ליאוטרדים שחורים וקופסאות נעליים שחורות קטנות, ועליה כיפת ארמין גדולה, כלבים לבנים רבים, משקפי שמש שחורים ועיניים שחורות. היא הייתה אופנתית!”

“אם אריה היה מסתובב בכל פעם שכלבים קטנים נבחו עליו, הוא היה נעשה ללעג ולקלס של הג'ונגל”

“הסקרנות הרגה את החתול, אבל לא לפני שלימדה אותה שדבורי דבש אינן מתוקות, שציפורי ציוץ מגיבות לאט, שעכברים יכולים לשמש גם כצעצועים וגם כמזון, שכלבים גדולים אוהבים להתכרבל, שנפילה אינה תעופה, ששמנת נוזלת מפרות עצלות, שיש להימנע ממים בכל מחיר, שמרחצאות אינם דורשים להירטב, שחסד ואכזריות נופלים לעיתים קרובות מאותה יד, ושמנועים נותרים חמימים בנוחות זמן רב אחרי שהמנוע כבה.”

“בעולם של כלב, האם היינו החבר הכי טוב שלו?”

“קנה מתנה לכלב, ותתפלא מן האופן שבו הוא ירקוד וינופף בזנבו, אבל אם אין לך דבר להציע לו, הוא אפילו לא יזהה את בואך; כאלה הם מאפייניהם של חברים מזויפים.”

“יש סיבה נוספת אחת להתלבש היטב, והיא שכלבים מכבדים זאת, ולא יתקפו אותך בבגדים יפים.”

“הוא חש כי אינו יכול להסיט מעל עצמו את שנאת האנשים, משום ששנאה זו לא נבעה מכך שהוא רע (שכן במקרה כזה היה יכול לנסות להיות טוב יותר), אלא מכך שהיה אומלל באופן מביש ודוחה. הוא ידע שלשם כך, בשל עצם העובדה שלבו נקרע מצער, הם יהיו חסרי רחמים כלפיו. הוא חש כי האנשים ירמסו אותו כשם שכלבים חונקים כלב קרוע ומייבב מכאב. הוא ידע כי אמצעי ההגנה היחיד שלו מפני בני האדם הוא להסתיר מהם את פצעיו”

“הסיבה האחרונה לקרוא אימה: זו חזרה גנרלית למוות. זו דרך להתכונן. אנשים אומרים שאין דבר בטוח חוץ ממוות ומיסים. אבל זה לא ממש נכון. בעצם יש רק מוות, אתה יודע. מוות הוא העיקר. בעוד מאתיים שנה, אף אחד מאיתנו לא יהיה כאן. כולנו נהיה במקום אחר. אולי במקום טוב יותר, אולי במקום גרוע יותר; זה אולי יהיה קצת כמו ניו ג'רזי, אבל במקום אחר. את אותו הדבר אפשר לומר על ארנבים ועכברים וכלבים, אבל אנחנו נמצאים במצב מאוד לא נוח: אנחנו היצורים היחידים — לפחות ככל הידוע לנו, אף שאולי זה נכון גם לגבי דולפינים ולווייתנים וכמה יונקים אחרים שיש להם מוח גדול מאוד — המסוגלים להרהר בסופנו שלנו. אנחנו יודעים שזה יקרה. הרכבת החשמלית נוסעת שוב ושוב, והיא עוברת מתחת למנהרות וסביבן ומעל ההרים הנופיים, אבל בסוף היא תמיד יורדת מקצה השולחן. בום.”

“פעם, כשציינתי את החיבה שנמצאת לא פעם בין חתול לכלב, חברי השיב: "כן. אבל אני בטוח שאף כלב לעולם לא יתוודה על כך בפני הכלבים האחרים.”

“החכמים היוגיים אומרים שכל הכאב של חיי אדם נגרם בידי מילים, וכך גם כל השמחה. אנחנו יוצרים מילים כדי להגדיר את החוויה שלנו, והמילים האלה מביאות עמן רגשות נלווים שמטלטלים אותנו כמו כלבים ברצועה. אנחנו נפתים בידי המנטרות שלנו עצמנו (אני כישלון... אני בודד... אני כישלון... אני בודד...) ואנחנו נעשים להן לאנדרטאות. לכן, להפסיק לדבר לזמן מה פירושו לנסות להסיר את כוחן של המילים, להפסיק לחנוק את עצמנו במילים, לשחרר את עצמנו מהמנטרות המחניקות שלנו.”

“...ובכל זאת הידיים עשו את התרגיל שלהן, כמו כלבים להוטים מדי שרוצים לעשות בשבילך את תרגיל ההתהפכות שלהם לא פעם או פעמיים אלא כל הלילה.”

“אי־האפשרות להיות אנושיכל כך אנושי הנשימה הזאתפנימה והחוצההחוצה ופנימההפאנקיסטים האלההפחדנים האלההאלופים האלהכלבי השיגעון של התהילההמניעים את מעט האור הזה לעברנומבלי אפשרות.”

“החברים שלך הם כולם הכלבים המשעממים ביותר שאני מכיר. הם אינם יפים: הם רק מקושטים. הם אינם נקיים: הם רק מגולחים ומגוהצים. הם אינם מכובדים: הם רק לבושים לפי האופנה. הם אינם משכילים: הם רק עוברים בקולג'. הם אינם דתיים: הם רק שוכרי ספסלים. הם אינם מוסריים: הם רק קונבנציונליים. הם אינם בעלי סגולה: הם רק פחדנים. הם אפילו אינם מושחתים: הם רק "חלשים". הם אינם אמנותיים: הם רק זימתיים. הם אינם משגשגים: הם רק עשירים. הם אינם נאמנים, הם רק כנועים; לא מסורים, רק כבשיים; לא חדורי רוח ציבורית, רק פטריוטים; לא אמיצים, רק רודפי מריבות; לא נחושים, רק עקשנים; לא תקיפים, רק שתלטנים; לא בעלי שליטה עצמית, רק קהי חושים; לא מכבדים את עצמם, רק יהירים; לא טובי לב, רק סנטימנטליים; לא חברתיים, רק חובבי חברה; לא מתחשבים, רק מנומסים; לא אינטליגנטיים, רק דוגמטיים; לא מתקדמים, רק סיעתיים; לא דמיוניים, רק אמונות טפלות; לא צודקים, רק נקמנים; לא נדיבים, רק מפייסים; לא ממושמעים, רק מוכנעים; ובכלל לא אמיתיים: שקרנים כולם עד לשד עצמות נשמתם.”

“חיות פרא הדוהרות דרך הזמן. ואן גוך כותב לאחיו על צבעים המינגוויי בודק את רובה הציד שלו סלין מתרושש כרופא של רפואה חוסר האפשרות להיות אנושי וילון מגורש מפריז בגלל היותו גנב פוקנר שיכור בתעלות של עירו חוסר האפשרות להיות אנושי בורוז הורג את אשתו באקדח מיילר דוקר את שלו חוסר האפשרות להיות אנושי מופסאן משתגע בסירת משוטים דוסטויבסקי מוצב מול קיר כדי להירצח קריין נופל מגב סירה אל המדחף חוסר האפשרות סילביה עם ראשה בתנור כמו תפוח אדמה אפוי הארי קרוסבי מזנק אל אותו שמש שחורה לורקה נרצח על הכביש בידי הכוחות הספרדיים חוסר האפשרות ארטו יושב על ספסל בבית משוגעים צ'טרטון שותה רעל עכברים שייקספיר פלגיאטור בטהובן עם קרן תקועה בראשו נגד החרשות חוסר האפשרות חוסר האפשרות ניטשה השתגע לגמרי חוסר האפשרות להיות אנושי אנושי מדי הנשימה הזאת פנימה והחוצה החוצה והפנימה הפאנקיסטים האלה הפחדנים האלה האלופים האלה הכלבים המשוגעים האלה של תהילה מזיזים את מעט האור הזה לעברנו באי אפשריות”