“כל דיקטטור הוא מיסטיקן, וכל מיסטיקן הוא דיקטטור פוטנציאלי. מיסטיקן משתוקק לציות מצד בני אדם, לא להסכמתם. הוא רוצה שייכנעו את תודעתם לטענותיו, לצוויו, לרצונותיו, לגחמותיו—כשם שתודעתו שלו נכנעת לתודעתם. הוא רוצה להתנהל עם בני אדם באמצעות אמונה וכוח—אין הוא מוצא סיפוק בהסכמתם אם עליו להרוויח אותה באמצעות עובדות והיגיון. ההיגיון הוא האויב שהוא חושש מפניו ובו בזמן רואה בו דבר רעוע; בעיניו, ההיגיון הוא אמצעי להונאה; הוא חש שבני אדם מחזיקים בכוח כלשהו, עז יותר מן ההיגיון—ורק אמונתם חסרת הסיבה או ציותם הכפוי יכולים להעניק לו תחושת ביטחון, הוכחה לכך שהשיג שליטה במתת המיסטית שחסרה לו. תאוותו היא לצוות, לא לשכנע: שכנוע מחייב מעשה של עצמאות ונשען על המוחלט של מציאות אובייקטיבית. מה שהוא מבקש הוא כוח על המציאות ועל אמצעי תפיסתה בידי בני האדם, על תודעתם, הכוח להעמיד את רצונו בין הקיום לבין התודעה, כאילו, אם יסכימו לזייף את המציאות שהוא מצווה עליהם לזייף, בני האדם אכן יבראו אותה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←