וירוניקה טוגאלבה

“לשמור על כל מידה של סניות, עלינו להאמין שיש קשר בין כל דבר על כל רמה, ולהתנסות באמת זו לפחות מדי פעם.”

“בעולם של היום, משיכה טבעית לרדת בקו עם ההמון ולהתערב באופן מלאכותי בחושים שאינם רצויים, תוך כדי גירוי של אלה שרוצים. הבעיה היא שדחיפת הנעימות דרך העורקים לא תוציא אותך מהחול, ולא סגירת הכאב תביא לך רגיעה. הפתרונות אינם נמצאים בעולם של החושים, אלא בעולם של המחשבות.”

“העכבה הסופית לאהבה היא עכבת האני המוקנן.”

“חיי זה שיחה עם עצמך. ומי אתה, אם לא ההווה האתני שמאחורי כל מה שיש, היה והיה לעתיד? כך, כל פגיעה ברוח וכל יופי של שקיעה יכולים ללמד אותך על עצמך, אם תשמע. אם תבין.”

“אנשים שאינם יודעים כיצד להשתמש במוחם לא יודעים באמת גם כיצד להשתמש בלבם.”

“אנחנו מסרבים לאותם אהבה לאחרים כמו שאנחנו מסרבים לה לאנחנו עצמנו. אנחנו מפריעים לאחרים בדיוק כמו שאנחנו מפריעים לעצמנו.”

“רק בכך שנראה יופי בכל דבר נוכל לראות אותו בדבר אחד בלבד, יום אחר יום. אל תתגלגלו אל זרועות האובססיה, כי היא מתעבה במהירות. אהבה עמידה מגיעה מלב פתוח, מלא אהבה.”

“אשרי האמון שנבנה, אין מרחק יכול להרוג אותו. זמן ומקום לבדם אינם יכולים להרוס קשר אמיתי.”

“טיפול בעצמך אינו על ניסיון להפוך למרפא, אלא על הכרה והערכה בכל רגע, שאת/ה כבר כזאת/כזה.”

“תמיד לא תדע מי אתה עד שתתנער מהאישיות שאתה משחק אותה.”

“אנחנו כמו חלקי חידת-תמונה שמתאימים זה לזה באופן מושלם כדי ליצור תמונה ענקית יחד, אך אנחנו מתאספים בחושך.”

“יש מעט מאוד דברים חזקים יותר מהאנשים המאוחדים. לא מה מאחד אותם חשוב. החשוב ביותר הוא לזכור את הקשר הקיים בינינו, ולהתיר את עצמנו לחוש בשלום דרך זה.”

“אוהבים באמת לא יכולים להיכנע ללחץ.”

“אף מסע אחד חייבים לקחת לבד. לא תדין את עצמה העכבישית על רצונה להתכופף לתוך הקוקון. אל תיראו את הדרך הנפרדת. שם לא תהיו לבד. שם תפגשו את עצמכם.”

“אין דרך לאהוב את עצמך באמת, בכוח, באמתיות בעודך בונה מסכה של מושלמות. אני יודעת, אתה יודעת, כולנו יודעים—קשה מאוד לאפשר לפצעים ולהפרעות שלך להיראות. קשה להתגלגל ולהתבלבל. קשה שלא לדעת מה לעשות או לומר נכון. קשה שלא להיראות כמו בטלוויזיה. לפעמים, קשה מאוד להיות האדם הכושל והמסורבל שאני כאשר אני אותנטית, במקום להיות אותנטיות "ברנז'ה"—טבעית אך מושלמת. אך בכל פעם שאני מאפשרת לזה להיות בסדר, לא רק כלפי עצמי אלא גם כלפי אחרים—אני מאשרת לעצמי משהו. אני מאשרת לעצמי יותר מכל אדם אחר, שאני אהובה ומקובלת ללא תנאי. אני מאשרת לעצמי, שאפשר לקבל ולספוג את כל הטעמים והצבעים של חוויית האדם, ולא רק את אלה שמקובלים בתרבות הזאת, בזמנה הזה, במקומה הזה. וזה סוג של קבלה, זה סוג של אהבה—זה”