טרי פרצ'ט

“מכשפות הן סקרניות מטבען,” אמרה מיס טיק, וקמה על רגליה. “ובכן, עליי ללכת. אני מקווה שניפגש שוב. אני אתן לך עצה חינם, אף על פי כן.”“האם זה יעלה לי במשהו?”“מה? הרגע אמרתי שהיא חינם!” אמרה מיס טיק.“כן, אבל אבי אמר שעצה חינם מתבררת לעיתים קרובות כיקרה,” אמרה טיפאני.מיס טיק נחרה. “אפשר לומר שהעצה הזאת היא יקרת ערך,” אמרה, “את מקשיבה?”“כן,” אמרה טיפאני.“טוב. עכשיו...אם תסמכי על עצמך...”“כן?”“...ותאמיני בחלומותייך...”“כן?”“...ותלכי בעקבות הכוכב שלך...” המשיכה מיס טיק.“כן?”“...עדיין יגברו עלייך אנשים שבילו את זמנם בעבודה קשה ובלמידת דברים ולא היו עצלנים כל כך. להתראות.”

“מחבר כותב ספר, וזה הספר באותו רגע. ואם המחבר כותב את הספר שוב, אז איכשהו משהו השתבש, אם אתה מבין למה אני מתכוון.”

“הכול מתחיל איפשהו, אף על פי שפיזיקאים רבים אינם מסכימים.”

“ודיל הבינה שיש מעט דברים שמטלטלים אמונה כך כמו לראות, בבהירות ובדיוק, את מושא האמונה הזאת. לראות, בניגוד לחוכמה המקובלת, איננו להאמין. זה המקום שבו האמונה נפסקת, כי היא כבר אינה נחוצה עוד.”

“איש אינו באמת מת עד שהגלים שהוא יוצר בעולם דועכים...”

“זה היה, אחרי הכול, גילדת המתנקשים. שחור היה מה שלבשת. הלילה היה שחור וגם אתה. ולשחור היה כזה סגנון, ומתנקש בלי סגנון, כולם הסכימו, היה פשוט בריון יהיר שמשלמים לו הרבה.”

“עולם הדיסק" הוא לקחת משהו שאתה יודע שהוא מגוחך ולהתייחס אליו כאילו הוא רציני, כדי לראות אם קורה משהו מעניין כשעושים זאת.”

“הכרכרה חלפה על פני בניינים רבים מן הסוג הזה, שללא ספק היו ארמונות זעירים בעיני דייריהם, שברחו מרחוב קוקביל ומגבעת פיגסטי ומכל שאר השכונות שבהן עוד חלמו האנשים שיוכלו ״לשפר את מצבם״, הישג שאולי אפשר היה להשיג, הו יום שמח, כשיהיה להם ״מקום קטן משלהם״. זה היה חלום מעורר השראה, אם לא התעמקת יותר מדי במילים כמו משכנתה ותשלומים חוזרים ועיקול ופשיטת רגל, והמעמדות הבינוניים-נמוכים של אנק-מורפורק, שראו את עצמם כמי שנרמסים בידי המעמד שמעליהם ונשדדים שלא כחוק בידי זה שמתחתיהם, עמדו בתור עם כסף שאול כדי לרכוש, בתשלומים, את ה-Oi Dong הקטן שלהם”

“הרוע בכלל אינו ישן, ולכן אינו מבין מדוע שמישהו אחר כן צריך.”

“היו הרבה דברים שהוא יכול היה לומר. בן זונה! היה יכול להיות אחד טוב. או שהוא יכול היה לומר, ברוך הבא לציוויליזציה! הוא יכול היה לומר, תצחק על זה! ייתכן שהוא היה אומר, תביא! אבל הוא לא אמר, כי אילו אמר אחד מכל אלה, הוא היה יודע שמה שהוא עשה זה עתה היה רצח.”

“במה תמיד האמנתי? שבסך הכול, ובדרך כלל, אם אדם חי כראוי, לא לפי מה שאמרו כמרים כלשהם, אלא לפי מה שנראה הגון וישר מבפנים, אז בסוף, פחות או יותר, הכול יסתדר כשורה.”

“הלילה נשפך על המדבר. הוא בא לפתע, בסגול. באוויר הצלול, הכוכבים קדחו מטה מן השמים, והזכירו לכל צופה מהורהר כי דווקא במדבריות ובמקומות הגבוהים נולדות הדתות. כשבני אדם רואים מעל לראשיהם לא דבר מלבד אינסוף חסר תחתית, תמיד היה בהם דחף עז ונואש למצוא מישהו להציב בדרך.”

“כסף הוא תוצאה בלתי נמנעת, אבל הוא לא הסיבה שאני כותב; אילו כן, לא הייתי כותב אף אחד מספרי הנוער, כי המקדמות בתחום הזה קטנות לעומת מה שהייתי מקבל עכשיו עבור DW "למבוגרים".”

“לאלים הייתה נטייה להסתובב בבתיהם של אתאיסטים ולנפץ את חלונותיהם”

“הרבה אנשים היו פחדנים כמוני אילו היו אמיצים מספיק”

“לא גשם, לא שלג, ולא גוש של נייט לא יעצרו את השליחים האלה משירותם.”

“פנטזיה היא על-גילית. אפשר להתחיל איתה במעון, והיא מלווה אותך עד המוות.”

“אין בסיס טוב יותר לחיים שלמים כסופר מאשר לראות את האנושות בכל מופעיה השונים דרך עדשת הכתב של העיירה.”

“באופן אישי, אני חושב שהסיסמה הטובה ביותר למוסד חינוכי היא: או שמא היית מעדיף להיות פרד?”

“סמל קולון חב שלושים שנות נישואים מאושרות לעובדה שמרת קולון עבדה כל היום וסמל קולון עבד כל הלילה. הם תקשרו באמצעות פתקים. היו להם שלושה ילדים בוגרים, כולם נולדו, הניח ויימס, כתוצאה מכתב יד משכנע במיוחד.”