טרי פרצ'ט

“אתה חייב להתחיל בללמוד להאמין לשקרים הקטנים. אז כדי שנוכל להאמין לגדולים? כן. צדק. רחמים. חובה. דברים כאלה.”

“אני באמת צריך לדבר איתו. הוא עבר חוויה של כמעט מוות! לכולנו יש. זה נקרא לחיות. (הוגפאדר)”

“הייתי מעדיף להיות קוף העולה מעלה מאשר מלאך נופל”

“המוות האידיאלי, אני חושב, הוא מה שהיה המוות הוויקטוריאני האידיאלי, אתה יודע, כשנכדיך סביבך, קצת יבבה. ואתה נפרד מאהוביך, תוך שאתה מוודא שאחד מהם נשאר מאחור כדי להשגיח על החנות.”

“אדון רוב-כל-אחד ואחרים למיניהם?" אמר אחד הדמויות בקול נורא. "אין כאן אף אחד בשם הזה!" צעק רוב-כל-אחד. "אנחנו לא יודעים כלום!" "יש לנו כאן רשימה של אישומים פליליים ואזרחיים בסך כולל של תשע-עשרה אלף, שבע-מאות ושלושה ושישים עבירות נפרדות-" "לא היינו שם!" צעק רוב-כל-אחד בייאוש. "זה לא נכון, חבר'ה?" "-כולל יותר משני אלפים מקרים של הפרת סדר, גרימת מטרד לציבור, הימצאות בשכרות, הימצאות בשכרות כבדה מאוד, שימוש בשפה פוגענית (בהתחשב בתשעים ושבעה מקרים של שימוש בשפה שסביר שהייתה פוגענית אילו מישהו אחר היה מסוגל להבין אותה), ביצוע הפרת שלום הציבור, השתהות זדונית-" "זו טעות בזיהוי!" צעק רוב-כל-אחד. "זה לא באשמתנו! אנחנו רק עמדנו שם ומישהו אחר עשה את זה וברח!" "-גניבה גדולה, גניבה קטנה, פריצה, התפרצות לבית, שוטטות בכוונה לבצע פשע-" "לא הבינו אותנו נכון כשהיינו ילדים קטנים!" צעק רוב-כל-אחד. "אתם רק נטפלים אלינו כי אנחנו כחולים! תמיד מאשימים אותנו בכל דבר! השוטרים שונאים אותנו! אפילו לא היינו במדינה!”

“לעיתים קרובות אני עובד קצת למעלה ולמטה על כתב היד. לפעמים נהגתי לרוץ קדימה לפני עצמי כדי לראות מה עומד לקרות אחר כך, כדי לוודא שזה מתאים למה שעמד לקרות בקרוב.”

“אל תסתכל אחורה! למה לא? כי אני בדיוק עשיתי את זה! רוץ מהר יותר!”

“החיים לעיתים קרובות אינם מעריכים עד כמה מסובך נראה העולם כשאתה מת, משום שבעוד שהמוות משחרר את המוח מהמחוך של שלושה ממדים, הוא גם מנתק אותו מן הזמן, שהוא רק ממד נוסף. לכן, בעוד שהחתול שנשפשף אל רגליו הבלתי נראות היה ללא ספק אותו חתול שראה כמה דקות קודם לכן, הוא היה גם, בבירור גמור, חתלתול זעיר וחתול זקן ושמן, כמעט עיוור, וכל שלב שביניהם. בבת אחת. מכיוון שהתחיל קטן, הוא נראה כמו גזר לבן בצורת חתול, תיאור שייאלץ להספיק עד שבני האדם ימציאו תארים ארבע-ממדיים ראויים.”

“יותר מדי מ״הפנטזיה״ כביכול היא פשוט סוכר ריק, חיים בלי הקרום.”

“אמונה, הוא אומר. אמונה משתנה. אנשים מתחילים כשהם מאמינים באל ומסיימים כשהם מאמינים במבנה.”

“בלבי, אני רק ילד מהדיור הציבורי. אני זוכר את הקוטג' הישן ואת אבא שלי בא עם אמבט הפח. אני לא איש עשיר.”

“אתה יודע, אתה טועה בצורה משעשעת למדי.”

“זה חרב, אמר אבי החזירים. הן לא אמורות להיות בטוחות.”

“זמן מה אחר כך נדהמו תושבי האי שעל אטול קטן שבשוליים לגלות, שנשטפה אל הלגונה המקומית הקטנה שלהם, את גופתו המתה של מפלצת ים מחרידה, כולה מקורים, עיניים וזרועות. הם נדהמו עוד יותר מגודלה, שכן היא הייתה גדולה למדי מכפרם. אבל תדהמתם הייתה זעירה לעומת ההבעה העצומה והמיוסרת על פני המפלצת המתה, שנדמה היה כי נרמסה למוות.”

“אני חושב שאנחנו מחכים לספר אלקטרוני שאפילו מי שאינם טכנולוגיים ירגישו איתו בנוח. מנקודת המבט שלי, השינוי הגדול ביותר הוא שאני לא צריך לבלות את רוב היום בהדפסה ואריזה של כתב יד. אני חושב שכמעט חסר לי את זה.”

“איש אינו שומר על מחשבותיו שלו יותר מסופר. אתה מבלה הרבה זמן בתוך הראש שלך בניתוח מה אתה חושב על דברים, ונוצרת פילוסופיה.”

“אז מרווין קיבל דת. לא מהסוג השקט והאישי, שכרוך בעשיית מעשים טובים ובחיים טובים יותר; אפילו לא מהסוג שכרוך בללבוש חליפה ולצלצל בפעמוני הדלת של אנשים; אלא מהסוג שכרוך בכך שיש לך רשת טלוויזיה משלך וגורם לאנשים לשלוח לך כסף.”

“קולות סירנה אומרים לי, "אתה לא חייב להמשיך." ואז אתה חושב, "אני סופר. מה אני עושה? לשבת שם ולראות את אשתי מנקה?" אני לא יודע. אני אוהב להיות סופר.”

“אתם אומרים שאתם האנשים שלכם כבר לא שורפים בני אדם ולא מקריבים בני אדם, אבל זה מה שאמונה אמיתית הייתה אמורה להיות, אתה מבין? להקריב את חייך שלך, יום אחר יום, ללהבה, להצהיר על האמת שבה, לעבוד למענה, לנשום את נשמתה. זו דת. כל דבר אחר הוא רק... הוא רק להיות נחמדים. ודרך לשמור על קשר עם השכנים.”

“אני לא מבין מה כל כך טריפיק בליצור אנשים כאנשים ואז להתרגז כי הם מתנהגים כמו אנשים, אמר אדם בחומרה. בכל מקרה, אם הייתם מפסיקים להגיד לאנשים שהכול מסודר אחרי שהם מתים, אולי הם היו מנסים לסדר את הכול כשהם בחיים.”