“דרווין בחר בעין כדוגמה לבעיה מאתגרת במיוחד: "להניח שהעין, על כל תחבולותיה שאין להן דוגמה של ממש לכוונון המיקוד למרחקים שונים, להכנסת כמויות שונות של אור, ולתיקון של סטייה ספרית וכרומטית, יכלה להיווצר באמצעות ברירה טבעית, נראה לי, ואני מודה זאת בחפץ לב, אבסורדי במידה הקיצונית ביותר." בריאתנים מצטטים בשמחה את המשפט הזה שוב ושוב. למותר לומר, הם לעולם אינם מצטטים את מה שבא אחריו. הודאתו החופשית והמליצית של דרווין התבררה כאמצעי רטורי. הוא משך אליו את יריביו כדי שכאשר יגיע המהלומה, היא תפגע בעוצמה רבה יותר. המהלומה, כמובן, הייתה ההסבר הקליל של דרווין בדיוק כיצד העין התפתחה במעלות הדרגתיות. ייתכן שדרווין לא השתמש בביטוי "מורכבות שאינה ניתנת לצמצום", או ב"המדרון החלק במעלה הר הבלתי סביר", אך הוא הבין בבירור את העיקרון של שניהם. "מה התועלת בחצי עין?" ו"מה התועלת בחצי כנף?" הם שניהם מופעים של הטיעון מן "המורכבות שאינה ניתנת לצמצום". יחידה מתפקדת נחשבת לבלתי ניתנת לצמצום אם הסרת אחד מחלקיה גורמת לכלל לחדול מלפעול. הניחו כי הדבר מובן מאליו הן לגבי עיניים והן לגבי כנפיים. אך ברגע שאנו מקדישים להנחות הללו רגע של מחשבה, אנו רואים מיד את הכשל. חולה קטרקט שעדשת עינו הוסרה בניתוח אינו יכול לראות תמונות חדות בלי משקפיים, אך הוא יכול לראות די הצורך כדי לא להתנגש בעץ או ליפול מצוק. חצי כנף אכן אינה טובה כמו כנף שלמה, אך היא בוודאי טובה יותר מאין כנף כלל. חצי כנף יכולה להציל את חייך על ידי ריכוך הנפילה שלך מעץ בגובה מסוים. ו-51 אחוזים של כנף יכולים להציל אותך אם תיפול מעץ מעט גבוה יותר. איזה חלק מן הכנף שיהיה לך, יש נפילה שממנה היא תציל את חייך, בעוד שכנפית קטנה מעט יותר לא תעשה זאת. ניסוי המחשבה של עצים בגבהים שונים, שמהם אפשר ליפול, הוא רק דרך אחת לראות, בתיאוריה, שחייב להיות מדרג חלק של יתרון לכל אורך הדרך, מ-1 אחוז של כנף ועד 100 אחוז. היערות מלאים בבעלי חיים המרחפים או גולשים באוויר, המדגימים בפועל כל שלב בדרך במעלה אותו מדרון מסוים של הר הבלתי סביר. באנלוגיה לעצים בגבהים שונים, קל לדמיין מצבים שבהם חצי עין תציל את חייו של בעל חיים, בעוד ש-49 אחוזים של עין לא יעשו זאת. מדרגים חלקים מסופקים על ידי שינויים בתנאי התאורה, שינויים במרחק שבו אתה מבחין בטרף שלך — או בטורפים שלך. וכמו בכנפיים ובמשטחי תעופה, שלבי ביניים סבירים אינם רק קלים לדמיון: הם מצויים בשפע בכל ממלכת החי. לתולעת שטוחה יש עין שלפי כל מדד סביר היא פחות מחצי עין אנושית. לנאוטילוס (ואולי גם לבני דודיו האמוניטים שנכחדו, ששלטו בימים של הפלאוזואיקון והמזוזואיקון) יש עין שבאיכותה היא שלב ביניים בין זו של התולעת השטוחה לבין זו של האדם. בניגוד לעין של התולעת השטוחה, שיכולה לזהות אור וצל אך אינה רואה דימוי, עין ה"חור-מחט" של הנאוטילוס יוצרת דימוי ממשי; אך זהו דימוי מטושטש ועמום בהשוואה לשלנו. יהיה זה דיוק מזויף להצמיד מספרים לשיפור, אך איש לא יוכל להכחיש בשפיות דעתו שעיניים חסרות חוליות אלה, ורבות אחרות, כולן טובות יותר מאין עין כלל, וכולן מצויות על מדרון רציף ומתון במעלה הר הבלתי סביר, כשעינינו קרובות לפסגה — לא לפסגה הגבוהה ביותר, אך לפסגה גבוהה.”