מרק טוויין

“שמחתי שהייתי מסוגל להשיב מיד, ואכן השבתי. אמרתי שלא ידעתי.”

“לאמי היו הרבה צרות איתי, אבל אני חושב שהיא נהנתה מזה.”

“אבל מי מתפלל למען השטן? מי, במשך שמונה עשרה מאות, גילה את האנושיות הפשוטה להתפלל בעד החוטא האחד שנזקק לכך יותר מכול?”

“אין לנו אותה תחושת יראה כלפי הקשת שיש לפרא, משום שאנו יודעים כיצד היא נוצרת. איבדנו לא פחות משהרווחנו בכך שחיטטנו בעניין הזה.”

“אם אתה אומר את האמת, אינך צריך לזכור דבר.”

“זה היה עונג כזה לחלום, ולחלום — עד שננשכת. נשיכת עקרב. ואז החובה הראשונה הייתה לקום מן העשב ולהרוג את העקרב; והבאה אחריה לרחוץ את המקום שננשך באלכוהול או בברנדי; והבאה אחריה להחליט להישמר מן העשב בעתיד. אחר כך באה דחייה אל חדר השינה והשעשוע של כתיבת יומן היום ביד אחת והשמדת יתושים ביד האחרת — קהילה שלמה מהם במכה אחת. ואז, כשמבחינים באויב מתקרב — טרנטולה שעירה על כלונסאות — למה לא להעמיד עליו את הספיטון? הדבר נעשה, וקצות רגליו הזקורים נותנים מושג בוהק על ממדי טווחו. אחר כך למיטה ולהפוך לטיילת עבור נדל בעל ארבעים ושתיים רגליים בכל צד, וכל רגל חמה דיה לשרוף חור בעור גולמי. עוד השריה באלכוהול, והחלטה לבדוק את המיטה לפני שנכנסים אליה, להבא. אחר כך להמתין ולסבול, עד שכל היתושים שבסביבה יזחלו פנימה מתחת לכילה, ואז לחמוק החוצה במהירות, לכלוא אותם בפנים ולישון בשלווה על הרצפה עד הבוקר. בינתיים, מנחם לקלל את האזורים הטרופיים במרווחי ערות מזדמנים.”

“אז למדתי אז, כי זהב במצבו הטבעי אינו אלא חומר עמום וחסר קישוט, וכי רק מתכות נחותות מעוררות את התפעלותם של הבורים בזוהר ראוותני. אולם, כמו שאר העולם, אני עדיין נוטה להמעיט בערכם של אנשי זהב ולהאדיר אנשי נציץ. טבע האדם השגרתי אינו יכול להתעלות מעל לכך.”

“להפסיק לעשן הוא הדבר הקל ביותר בעולם. אני יודע כי עשיתי זאת אלפי פעמים.”

“כעס הוא חומצה שיכולה לגרום יותר נזק לכלי שבו היא מאוחסנת מאשר לכל דבר שעליו היא נשפכת.”

“אקלים הוא מה שאנו מצפים לו, מזג האוויר הוא מה שאנו מקבלים.”

“אין זמן, כה קצר הוא החיים, לריבות, להתנצלויות, לטינות, ולקריאות לסדר. יש רק זמן לאהוב, ואף רק רגע, כביכול, לכך.”

“בואו נשתדל לחיות כך שכאשר נבוא למות, אפילו הקברן יתחרט.”

“הרחיק את מחשבותיך מצרותיך... באוזניים, בעקבים, או בכל דרך אחרת שתוכל להסתדר בה.”

“שלנו היא דת איומה. ציי העולם היו יכולים לשוט בנוחות מרווחת בדם התמים שהיא שפכה.”

“מדי פעם הייתה לנו תקווה שאם נחיה וננהג בטוב, אלוהים ירשה לנו להיות פיראטים.”

“המבחן של כל ספרות יפה טובה הוא שאכפת לך במשהו מן הדמויות; שהטובים יצליחו, והרעים ייכשלו. הצרה ברוב הספרות היפה היא שאתה רוצה שכולם ינחתו יחד בגיהינום, כמה שיותר מהר.”

“היו חכמים כנחש וזהירים כיונה!”

“האדם הוא בעל החיים ההגיוני. זו הטענה. אני סבור שהיא נתונה למחלוקת. אכן, ניסויי הוכיחו לי שהוא בעל החיים הבלתי-הגיוני... למען האמת, האדם הוא טיפש חשוכת מרפא. דברים פשוטים שבעלי חיים אחרים לומדים בקלות, הוא אינו מסוגל ללמוד. בין ניסויי היה זה. בשעה אחת לימדתי חתול וכלב להיות ידידים. הכנסתי אותם לכלוב. בשעה אחרת לימדתי אותם להיות ידידים עם ארנב. בתוך יומיים הצלחתי להוסיף שועל, אווז, סנאי וכמה יונים. לבסוף קוף. הם חיו יחד בשלום; ואף בחיבה. לאחר מכן, בכלוב אחר, כלאתי אירי קתולי מטיפררי, וברגע שנראה מאולף הוספתי סקוטי פרסביטריאני מאברדין. אחר כך טורקי מקונסטנטינופול; יווני נוצרי מכרתים; ארמני; מתודיסט מן הפראים של ארקנסו; בודהיסט מסין; ברהמין מבנארס. לבסוף קולונל של צבא הישע מוופינג. ואז התרחקתי למשך יומיים תמימים. כשחזרתי כדי לבדוק את התוצאות, כלוב בעלי החיים העליונים היה בסדר גמור, אבל באחר לא היה אלא תוהו ובוהו של שיירי איברים מדממים של טורבנים ותרבושים ואריגי טוויד ועצמות ובשר--לא נותר בו אף פרט חי. בעלי החיים ההגיוניים הללו חלקו על פרט תיאולוגי והביאו את העניין לערכאה גבוהה יותר.”

“מעטים הם הדברים שקשה יותר לסבול מאשר המטרד שבדוגמה טובה.”

“העבודה ה״אינטלקטואלית״ קרויה שלא כהלכה; היא עונג, התמסרות, והיא שכרה הגבוה ביותר של עצמה. האדריכל, המהנדס, הגנרל, הסופר, הפסל, הצייר, המרצה, הפרקליט, המחוקק, השחקן, המטיף, הזמר, המשולמים שבהם פחות מכולם, מצויים מבחינה בונה בגן עדן כשהם עובדים; ואשר לקוסם עם קשת הכינור בידו, היושב בלב תזמורת גדולה כשגאות ושפל של צליל אלוהי שוטפים עליו — ובכן, ודאי שהוא עובד, אם רצונך לקרוא לזה כך, אבל אלוהים, זהו סרקזם בכל זאת. חוק העבודה אכן נראה בלתי הוגן לחלוטין — אבל כך הוא, ושום דבר לא יכול לשנותו: ככל ששכר ההנאה שהעובד מפיק ממנה גבוה יותר, כן יהיה שכרו בכסף גבוה יותר גם כן.”