“בניתי בתוך ראשי דמות גיבור שבאה לי, תערובת של תכונות מגיבורים, רוצחים ומגלמים משניים. לא היו לי דמויות ספרותיות להעתק, אלא תוכניות בנייה ספרותיות. אך נשארו חריץ עצום בין האדם שאני רוצה להיות לבין האדם שאני. כי כל עוד הייתי אומרת את הסיפור שלי בצורה שגויה, לא חשוב כמה תוכניות בנייה ספרותיות היו לי, לא חשוב כמה רציתי להיות הגיבורה של סיפור חיי – זה לא היה מספיק. כיום, כשאני סופרת סיפורים, אני יודעת מה היה הבעיה: היו לי כל האלמנטים הנדרשים לסיפור טוב, אך סיפרתי אותו בצורה שגויה, כך שלא יכולתי להגיע לסוף שבא לי. אם אתה אומר לעצמך שאתה מנצח, אתה יודע מה סוג הסיפור שאתה אומר, ותצעד לכיוון זה. כך גם אם אתה אומר לעצמך שאתה מפסיד, אתה קבעת את הסיפור הזה, ותצעד לכיוון זה. אותן מכשולים יכולים לקרות בסיפור של המפ”