“כשנודע לנו שמדובר בכוכב לכת דומה לכדור הארץ, רק עם אקלים טוב יותר ואנשים גרועים יותר—כשנודע לנו שהם כלם פרופרטריאנים, מלחמים במלחמות, מקבלים חוקים, אוכלים בזמן שאחרים צמאים, וברגע כלשהו הם גם מתבגרים, סובלים מזל רע, סובלים מפצעים ברגליים ומקורנים בקצות אצבעותיהם—כשנודע לנו כל זה, מדוע עדיין נראה כל כך שמח—כאילו חייהם שם חייבים להיות שמחים? "אם אתה יכול לראות את כל הדבר", אמר, "נראה שזה תמיד יפה. כוכבי לכת, חיים... אך קרוב, העולם כולו אפר וצורמים. וממחזור ליום, החיים עבודה קשה, אתה מתייאש, אתה אובד את התבנית. אתה צריך מרחק, פסק זמן. הדרך לראות כמה יפה האמנות היא לראות אותה כירח. הדרך לראות כמה יפה החיים היא מנקודת מבט המוות.”
אורסולה ק. לגווין