“קול," אמרתי, "אתה חושב שאני ראויה לאהבה?" "כמו 'נעימה וצחוק'?" "כמו 'שאפשר לאהוב אותי'," אמרתי. הבטו של קול לא נטתה. לרגע אחד, נטתה לי הרעיון שאני רואה בדיוק מה נראה בו כשהיה צעיר, ומה יראה בו כשיגדל. זה היה חדור, מבט סודי לעתידו. "אולי," אמר. "אבל אתה לא מאפשר לאף אחד לנסות." סגרתי את עיניי ונבלעתי. "לא אני יודעת להבדיל בין 'לא להילחם' לבין 'להיכנע'," אמרתי. למרות שעיניי סגורות בחוזקה, זרם דמעות אחת חמה מעין שמאלי. כעסתי על כך שהיא ברחה. כעסתי. מתחתי, נטה המיטה כשקול התקרב. הרגשתי אותו נוטה מעלי. נשימתו, חמה וממוסגרת, פגעה בפני. נשימה אחת. שניים. שלושה. לא ידעתי מה אני רוצה. אז שמעתי אותו מפסיק”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←