ליאו טולסטוי

“איזה דבר נורא היא המלחמה, איזה דבר נורא!”

“אחרי ארוחת הערב נטליה ניגשה לקלוויקורד, לבקשתו של הנסיך אנדריי, והחלה לשיר. הנסיך אנדריי עמד ליד החלון, שוחח עם הנשים, והאזין לה. באמצע משפט חדל הנסיך אנדריי לדבר, וחש לפתע גוש בגרונו מדמעות, שאפשרותן מעולם לא חלמה בו. הוא הביט בנטליה שרה, ומשהו חדש ומבורך התעורר בנפשו. הוא היה מאושר, ובאותה שעה היה עצוב. ודאי שלא היה לו על מה לבכות, אך היה מוכן לבכות. על מה? על אהבתו שחלפה? על הנסיכה הקטנה? על אשליותיו שאבדו? על תקוותיו לעתיד? כן, ולא. העיקר שגרם לו להיות מוכן לבכות היה תחושה פתאומית, חיה, של הניגוד הנורא בין משהו אין־סופי ובלתי־מוגבל הקיים בו, ובין משהו מוגבל וחומרי, שהוא עצמו היה, ואף היא הייתה. ניגוד זה כאב את לבו, ושימח אותו בעוד היא שרה.”

“החיים האמיתיים נחיים כאשר מתרחשים שינויים זעירים”

“שמימי הוא כשאני כובש את תשוקתי הארצית; אך בכל זאת, כשאין זה מצליח, גם לי היה עונג נאה למדי!”

“ההיסטוריה הזאת של התרבות תסביר לנו את המניעים, את תנאי החיים, ואת מחשבתו של הסופר או הרפורמטור.”

“בני אדם תמיד טעו ותמיד יטעו, ולא יותר מאשר במה שהם מחשיבים לנכון וללא נכון”

“עלינו לא רק לחדול מן הרצון הנוכחי שלנו להרחבת המדינה, אלא עלינו לרצות את צמצומה, את החלשתה.”

“זכור כי יש רק זמן חשוב אחד, והוא עכשיו. הרגע הנוכחי הוא הזמן היחיד שעליו יש לנו שליטה. האדם החשוב ביותר הוא תמיד האדם שאיתו אתה נמצא, העומד ממש לפניך, כי מי יודע אם יהיו לך עניינים עם אדם אחר כלשהו בעתיד. העיסוק החשוב ביותר הוא לעשות את אותו אדם, העומד לצידך, מאושר, כי זה לבדו הוא עיסוק החיים.”

“האם ייתכן שאין די מקום לאדם בעולם היפה הזה, תחת אותם שמיים זרועי כוכבים שאין להם שיעור? האם אפשר שלבו של האדם יוכל לאצור, בתוך יופי טבעי כה מרהיב, רגשות של שנאה, נקמה, או רצון להשמיד את בני מינו? כל הרוע שבאדם, כך היה נדמה, צריך להיעלם במגע עם הטבע, הביטוי הספונטני ביותר של יופי וטוב לב”

“אנחנו ישנים עד שאנו מתאהבים!”

“צביעות בכל דבר שהוא עשויה להטעות את האדם הנבון והחודר ביותר, אך הילד הפחות ערני מכל הילדים מזהה אותה, ומקיא ממנה, יהיה אשר יהיה האופן הערמומי שבו היא מוסווית.”

“כבוד הוא המצאה של אנשים שרוצים לכסות על המקום הריק שבו צריכה להיות אהבה.”

“הוא סבל מיכולת אומללה—המשותפת לרבים מבני האדם, ובייחוד לרוסים—היכולת לראות ולהאמין באפשרות של טוב ואמת, ובה בעת לראות בבהירות רבה מדי את הרוע ואת הכזב של החיים מכדי שיהיה מסוגל לקחת בהם חלק רציני.”

“כל אלימות מורכבת מכך שכמה אנשים כופים על אחרים, תחת איום של סבל או מוות, לעשות את מה שאינם רוצים לעשות.”

“החיים, בינתיים, החיים הממשיים של בני האדם עם ענייניהם האמיתיים של בריאות וחולי, עמל ומנוחה, עם ענייני מחשבה, מדע, שירה, מוזיקה, אהבה, חיבה, שנאה, תשוקה, הלכו בדרכם, כרגיל, באופן עצמאי, בנפרד מן הידידות או האיבה הפוליטית של נפוליאון בונפרטה, ובנפרד מכל הרפורמות האפשריות.”

“שני הלוחמים החזקים ביותר הם הסבלנות והזמן”

“הוא הביט בה כפי שאדם עשוי להביט בפרח נבול שקטף, שקשה היה לו לזהות בו את היופי שגרם לו לקטוף אותו ובכך להשמידו”

“החברה כשלעצמה אינה נזק גדול, אך שאיפות חברתיות שאינן באות על סיפוקן הן עניין רע ומכוער. עלינו בהחלט לקבל זאת, ואכן נקבל.”

“מעולם לא קרה קודם לכן שהמיעוט העשיר, השליט והמשכיל יותר, שיש לו ההשפעה הגדולה ביותר על ההמונים, לא רק שלא האמין בדת הקיימת אלא היה משוכנע שאין עוד צורך בשום דת.”