“למה סופרים משתמשים בסמליות?” אוקיי, אז נניח שיש לך כאב ראש ואתה רוצה לספר למישהו על זה ואתה אומר, “יש לי כאב ראש!” ואנשים אחרים אומרים, “כן, נו, מה זה משנה. לכולם יש כאבי ראש.” אבל כאב הראש שלך הוא לא כאב ראש רגיל, זה כאב ראש רציני, אז אתה אומר, “המוח שלי עולה באש!” כדי לנסות לעזור לאנשים האלה להבין שזה כאב ראש שצריך תשומת לב! זו מטפורה, נכון? ואתה משתמש בה כדי שתהיה מובן. עכשיו נניח שאתה רוצה לקחת את אותם עקרונות דימויים ולהחיל אותם על רעיון הרבה יותר מורכב מאשר כאב ראש, כמו, למשל, הגעגוע שאדם חש לחלומותיו. ואתה יכול לראות את החלום אבל אתה לא יכול לחצות את המפרץ כדי להגיע אל האור הירוק שמגלם את החלום שלך. ואתה רוצה לדבר על כך שמעמד חברתי-כלכלי באמריקה הוא מחסום – מחסום דמוי מפרץ, יש שיאמרו – שעומד בינך לבין האור הירוק והופך את הפער הזה לבלתי ניתן לגישור. עכשיו, אפשר פשוט לדבר על הדברים האלה ישירות, אבל כשמדברים עליהם באופן סמלי, הם נעשים חזקים יותר, כי במקום להיות מופשטים הם נעשים במידה מסוימת ניתנים לצפייה…. אז אני חושב שזו הסיבה.”