יוהן גרין

“זה כאב, וזו לא לשון נקייה. זה כאב כמו מכות.”

“האם שני האנשים שמתמזמזים יכולים בבקשה להיות בשקט? שאל הקולונל בקול רם מתוך שק השינה שלו. אלה מאיתנו שלא מתמזמזים שיכורים ועייפים.”

“היינו מתנשקים. חשבתי: זה טוב. חשבתי: אני לא גרוע בזה, בנשיקות. לא גרוע בכלל. חשבתי: ברור שאני המתנשק הגדול ביותר בתולדות היקום. פתאום היא צחקה והתרחקה ממני. היא חילצה יד מתוך שק השינה שלה וניגבה את פניה. "הרטבת לי את האף בריר," היא אמרה, וצחקה”

“אתה יודע מה דפוק, פאג'? אני באמת דואג לה. כלומר, היינו חסרי תקווה. לא מתאימים בכלל. אבל עדיין. כלומר, אמרתי שאהבתי אותה... כלומר, זה טיפשי להתגעגע למישהו שאפילו לא הסתדרת איתו. אבל אני לא יודע, זה היה נחמד, אתה יודע, שיהיה לך מישהו שתמיד יכולת לריב איתו.”

“אתם מעשנים כדי ליהנות מזה. אני מעשן כדי למות.”

“זה לא בגלל שאני רוצה להתמזמז איתה. חכה רגע. הוא תפס עיפרון ושרבט בהתרגשות על הנייר כאילו זה עתה עשה פריצת דרך מתמטית, ואז הרים שוב את מבטו אליי. פשוט עשיתי כמה חישובים, והצלחתי לקבוע שאתה מלא חרא”

“כי אין שום תהילה במחלה. אין לה שום משמעות. אין שום כבוד למות ממנה.”

“מה לגבי שאר חייך? היא משכה בכתפיה. מה לגביו? אתה לא מודאג, כאילו, מהנצח? נצח מורכב מעכשיו, היא אומרת.”

“הסימנים שבני אדם מותירים הם לעיתים קרובות מדי צלקות.”

“כי גם זיכרונות מתפרקים. ואז לא נשאר לך כלום, לא נשאר לך אפילו רוח רפאים אלא הצל שלה. בהתחלה היא רדפה אותי, רדפה את חלומותיי, אבל גם עכשיו, רק שבועות אחר כך, היא כבר החליקה ממני, התפרקה בזיכרוני ובזיכרונם של כל השאר, מתה שוב.”

“ניגשתי לשידת הלילה שלו אחר כך. 'תוהו ובוהו אינסופי', הספר התשיעי בסדרת 'נסיך השחר', היה מונח ליד מנורת הקריאה, פינה של עמוד 138 מקופלת. הוא לעולם לא הגיע לסוף הספר. 'ספוילר: תוהו ובוהו שורד,' אמרתי לו בקול, ליתר ביטחון, למקרה שהוא מסוגל לשמוע.”

“לנו השמנים יש קשר, אחי. זה כמו אגודה סודית. יש לנו כל מיני שטויות שאתה לא יודע עליהן. לחיצות יד, ריקודי שמנים מיוחדים — יש לנו את המאורות הסודיים המזדיינים האלה במרכז כדור הארץ ואנחנו יורדים לשם באמצע הלילה כשכל הילדים הרזים ישנים ואוכלים עוגה ועוף מטוגן וכל השטויות האלה. למה אתה חושב שהוליס עדיין ישן, כופר? כי היינו ערים כל הלילה במאורה הסודית ומזריקים זיגוג חמאה לוורידים שלנו. ...שמן סומך על שמן אחר.”

“ההיסטוריה מזכירה לנו שמהפכות אינן אירועים, אלא תהליכים — שבמשך עשרות אלפי שנים, אנשים קיבלו החלטות שעיצבו באופן בלתי הפיך את העולם שבו אנו חיים היום; כשם שהיום, אנו מקבלים החלטות עדינות ובלתי הפיכות שאנשים בעתיד יזכרו כמהפכות.”

“שנאה עקרונית חזקה בהרבה משנאת "אוי, הלוואי שלא חנטת אותי וזרקת אותי לאגם".”

“הדרך היחידה לצאת ממבוך הסבל היא לסלוח”

“ברמה יסודית כלשהי קשה לנו להבין שאנשים אחרים הם בני אדם באותו האופן שבו אנחנו בני אדם.”

“לפעמים אנשים לא מבינים את ההבטחות שהם מבטיחים כשהם מבטיחים אותן”

“ההזדמנות ללמוד היסטוריה היא ההזדמנות לחוות אמפתיה”

“ואז הקו היה שקט אבל לא מת. כמעט הרגשתי כאילו הוא היה שם בחדר שלי איתי, אבל במובן מסוים זה היה טוב יותר, כאילו אני לא הייתי בחדר שלי והוא לא היה בחדר שלו, אלא במקום זאת היינו יחד באיזו מרחב שלישי בלתי נראה ושברירי שאפשר היה לבקר בו רק בטלפון.”

“ספרים גדולים עוזרים לך להבין והם עוזרים לך להרגיש שמבינים אותך.”