“.. ריח התעלות ועשן הסיגריות, כל האנשים שיושבים מחוץ לבתי הקפה ושותים בירה, הוגים את ה-r וה-g שלהם בדרך שלעולם לא אלמד. התגעגעתי לעתיד. כמובן ידעתי עוד לפני ההישנות הזאת שלעולם לא אזדקן עם אוגוסטוס ווטרס. אבל כשחשבתי על לידוויך ועל החבר שלה, הרגשתי שנגזל ממני משהו. סביר להניח שלעולם לא אראה שוב את האוקיינוס מגובה שלושים אלף רגל, כל כך גבוה שאי אפשר להבחין בגלים או באף סירה, כך שהאוקיינוס הוא מונולית עצום ואינסופי. יכולתי לדמיין אותו. יכולתי לזכור אותו. אבל לא יכולתי לראות אותו שוב, ועלה בדעתי שהשאפתנות הטורפנית של בני האדם לעולם אינה נרגעת גם כשחלומות מתגשמים, משום שתמיד יש המחשבה שאפשר לעשות הכול טוב יותר ושוב. זה כנראה נכון גם אם אתה חי עד גיל תשעים.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←