י.ר.ר. טולקין

“אכן, אם היו דגים להם סיפורי דגים ודגים חכמים, סביר מאוד שהמעשה של דגנים לא היה מושפע כלל.”

“אני במלחמה הזו מחזיק בחיבה אישית עזה – שייתכן שהיא תעשה ממני חייל טוב יותר בגיל ארבעים ותשעה מאשר בגיל עשרים ושניים – נגד זה האדום הקטן, האנלפי, אדולף היטלר (כי הדבר המוזר בדחף השטני וההשראה הוא שאינו מגדיל בכלל את המונח האינטלקטואלי הטהור: הוא משפיע בעיקר על הרצון הגולמי בלבד). הוא הרס, פגע, השתמש בצורה שגויה, והפך לעולל ערפילי את הרוח הצפונית הגבורה, תרומה עליונה לאירופה, שאני תמיד אהבתי ונסיתי להציג בה את האור האמיתי שלה.”

“עיתים קרובות דיבר אל אלה ששרתו אותו וברך אותם בשפתם, והם התבוננו בו בחיוך ואמרו בצחוק: "אֵלָּה יָשָׁר בַּהֲבָבִים!”

“כמעט אף אחד לא יכול לראות אליו הדרך תובילם עד שיגיעו לסיומה. - גימלי”

“כלנו נושקים לגן עדן, ונחשפים בו תמיד – הטוב ביותר בנו, הנקי ביותר והאנושי ביותר, עדיין שותים בו את תחושת הגלות.”

“אז זה מה שפירשתי, אמר פיפין. "אנחנו הובטים צריכים להישאר יחד, ואכן נישאר. אני אצא, אלא אם יתקעו אותי בשרשראות. בפלגה חייב להיות לפחות מישהו בעל מוח.”

“היי, כאן אנחנו, רק הארבעה שנשאנו את הדרך יחד מראש," אמר מרי. "אנחנו עזבנו את כל השאר מאחור, אחד אחרי השני. זה נראה כמעט כמו חלום שמתחיל להתפוגג איטית." "לא לי," אמר פרדו. "לי זה נראה יותר כמו התעוררות שינה נוספת.”

“סוף? לא, הדרך לא מסתיימת כאן. המוות הוא רק דרך אחרת. דרך שאנחנו כולם חייבים לעבור בה.”

“אמנם דעתו של אילווטאר לגביכם אינה ידועה ללוואר, ולא חשף את כל אשר יבוא, אך זאת אנו מחזיקים באמת, שמשכנתכם אינה כאן, ולא בארץ אמין ולא בכל מקום בתוך עיגולי העולם. ודין בני האדם, שיעזבו, היה בתחילה מתנה מאת אילווטאר. והוא הפך להכאבה עבורם רק משום שהגיעו תחת צל מורגות, ונראה להם כי הם מוקפים באפלה גדולה, ממנה הם התחילו לפחד; ויש מהם התעקשו והפכו גאים ומרדימים ולא רצו להיכנע, עד שנלקחה מהם החיים.”

“סאם: אני מתאבל אם אי פעם יזכרו אותנו בשירים או בסיפורים. פרדו: [מתהפך] מה? סאם: אני מתאבל אם יאמרו פעם, "שמעו על פרדו ועל הטבעת," ויאמרו, "כן, זה אחד מסיפורי האהובים עליי. פרדו היה אכן גיבור, לא, אב?" "כן, בני, הגובלין המפורסם ביותר. וזה לא דבר קטן." פרדו: [משיך ללכת] אתה השכחת את אחד הדמויות הראשיות – סאם וייזי הגיבור. אני רוצה לשמוע עוד על סאם. [מתעכב ומסתובב אל סאם] פרדו: פרדו לא היה יכול להגיע הרחק בלי סאם. סאם: עכשיו, אדוני פרדו, אל תתעלה עליי; אני היה רציני. פרדו: גם אני. [הם ממשיכים ללכת] סאם: סאם וייזי הגיבור...”

“הם עצמם אינם רואים את עולם האור כמונו, אך צללים של דמותנו חוצים את מחשבתם, ורק השמש בצהריים שורפתם.”

“בזמן קצר המשיכו ההובביטים לדבר ולהתבונן בדרך שעברו ובסכנות שצפו לפניהם, אך כוחו של ארץ ריבנדל היה כה גדול עד שמהירות נטלה מכל מוחיהם את הפחד והדאגה. העתיד, טוב או רע, לא נשכח, אך הפסיק להיות בעל כוח על העת הנוכחית. בריאות וחסד גדלו בהם, והם היו שבעי רצון בכל יום טוב שבא, נהנים מכל ארוחה, מכל מילה וכל שיר.”

“גדל כמו זרע בחושך, מתוך עפרת העלים של הדעת: מתוך כל מה שנראה או חושב או קרא, שזכרנו אותו מזמן, יורד לעומקים.”

“וְאֵלֶיךָ, אָמְרָה, וַתִּפֶן אֵלֶיךָ אֶל־פֶּרֹדוֹ, וְאָנֹכִי בָּאָה אֵלֶיךָ אַחֲרֹנָה, וְאַתָּה לֹא אַחֲרוֹן בְּחֲשָׁבֹתַי. לְךָ הֵכִיןִי אֶת־זֶה, וַתִּקִּים אֶת־קַנְתָּה קְטַנָּה מִמֶּנּוּ, וַתִּזְהֵר כְּשֶׁהִזְהִירָה, וַתֵּצֵא מִיָּדָהּ אוֹר לָבָן וְקִרְנֵי אוֹר הִתְפַּזְּרוּ מִיָּדָהּ. וַת”

“כל הזהב אינו מתלהבת, לא כל הנודדים אבודים; הזקן החזק אינו מתייבש, שורשים עמוקים אינם מושפעים מקור. (השם לא צריך להופיע, אך אם רציתי להוסיף את שם המחבר, היה נראה כך: "כך כתב ג'ון רונלד רואל טולקין")”

“אומרים על ידי האלדאר כי במים עדיין מתגוררת תהודה של מוזיקת האינור יותר מכל חומר אחר שבארץ זו, ורבים מבני אילוטאר שומעים עדיין, ללא שובע, לקולות הים, אך אינם יודעים למה הם שומעים.”

“כששמע טורין מטעמה של פינדווילא מה קרה, התעצבן, ודיבר לגווינדור: "באהבה אני מחזיק בך על הצלתך ועל שמירתך. אך עכשיו עשית לי רע, חבר, בגידתך בשמי האמיתי, ובכך הובלתי עלי את גורלי, ממנו רציתי להסתתר." אך גווינדור ענה: "הגורל נובע ממך עצמך, ולא משמך.”

“אין ספק שזה לא בגלל כל ערך שיש לך ואין לו לאחד אחר, לא בגלל כוח או חכמה לפחות. אך אתה נבחרת, ולכן עליך להשתמש בכל הכוח, הלב והחכמה שיש לך.”

“מעט מעניני האבל שבגורליו הרעים של העולם הזה יש כאב וביישנות גדולים יותר לליבו של אדם מאשר לראות את אהבתה של אישה יפה וגבורה שאינה יכולה להישאר בתגובה.”

“אז קם פתאום פלגונד, נוע נוע, ושר בתגובה שיר של התנגדות, של קרב נגד הכוח, על סודות שמורים, על עוצמה כמו מגדל, ועל אמון שאינו נשבר, על חירות ועל בריחה; על שינוי ועל שינוי צורה, על פיתויים שנמלטו ממם, על חבלים שנשברו, על סוליות שנפתחו, על שרשרת שנשברה.”