צ'ארלס בוקובסקי

“זה נהיה כל כך רע שאל חשב שאולי זה הוא, אז הוא הלך לפסיכיאטר ושאל, והפסיכיאטר אמר: "אתה אחד הגברים הכי שפויים שפגשתי אי פעם." מסכן אל. זה גרם לו להרגיש גרוע יותר מאי פעם.”

“רוב האנשים טובים הרבה יותר בלומר דברים במכתבים מאשר בשיחה, ויש אנשים שיכולים לכתוב מכתבים אמנותיים ומקוריים, אבל כשהם מנסים לכתוב שיר או סיפור או רומן הם נעשים יומרניים.”

“יש נשים שיכולות לגרום לך להרגיש יותר באמצעות הגוף והנשמה שלהן, אבל דווקא אלו הן הנשים המדויקות שיסובבו את הסכין בך ממש מול הקהל. כמובן, אני מצפה לזה, אבל הסכין עדיין חותכת.”

“מוזיקה דומה מאוד ללעשות סקס, אבל יש מלחינים שאינם מצליחים להגיע לאורגזמה ואחרים מגיעים לאורגזמה לעיתים קרובות מדי, ומשאירים את עצמם ואת המאזין שחוקים ומותשים.”

“לא ידעתי את מי להאמין, אבל דבר אחד אני כן יודע: כשאדם חי, רבים טוענים לקשרים שהם בקושי כאלה, ואחרי שהוא מת, ובכן, אז זו המסיבה של כולם.”

“משהו אחר מכאיב לך — לכן אתה צריך גראס או וויסקי, או שוטים וחליפות גומי, או מוזיקה צורחת בווליום כל כך מזדיין חזק שאי אפשר לחשוב.”

“אלא אם כן זה יוצא מן הנשמה שלך כמו רקטה, אלא אם כן להיות דומם היה דוחף אותך לשיגעון או להתאבדות או לרצח, אל תעשה את זה. אלא אם כן השמש שבתוכך שורפת את קרביך, אל תעשה את זה. כשזה באמת הזמן, ואם נבחרת, זה יעשה את זה מעצמו וזה ימשיך לעשות את זה עד שתמות או שזה ימות בתוכך. אין דרך אחרת. ומעולם לא הייתה.”

“למי שמאמינים באלוהים, רוב השאלות הגדולות כבר זוכות לתשובה. אבל למי מאיתנו שאינם יכולים לקבל בקלות את נוסחת האל, התשובות הגדולות אינן נשארות חקוקות באבן. אנו מסתגלים לתנאים חדשים ולתגליות חדשות. אנו גמישים. אהבה אינה חייבת להיות ציווי, ולא אמונה דיקטום. אני האל של עצמי. אנו כאן כדי לשכוח את תורת הכנסייה, המדינה ומערכת החינוך שלנו. אנו כאן כדי לשתות בירה. אנו כאן כדי להרוג את המלחמה. אנו כאן כדי לצחוק אל מול הסיכויים ולחיות את חיינו כה טוב, עד שהמוות ירעד לקחת אותנו.”

“המתים אינם זקוקים לאספירין או לצער, אני מניח. אבל ייתכן שהם זקוקים לגשם. לא לנעליים אלא למקום ללכת בו. לא לסיגריות, הם אומרים לנו, אלא למקום לבעור בו. או שאומרים לנו: מרחב ומקום לעוף בו אולי הם אותו הדבר. המתים אינם זקוקים לי. וגם לא החיים. אבל ייתכן שהמתים זקוקים זה לזה. למעשה, ייתכן שהמתים זקוקים לכל מה שאנחנו זקוקים לו ואנחנו זקוקים לכל כך הרבה אילו רק ידענו מהו. זה כנראה הכול ואנחנו כנראה כולנו נמות בניסיון להשיגו או נמות משום שלא השגנו אותו. אני מקווה שתבין כשאהיה מת עשיתי ככל האפשר.”

“הקיום לא היה רק אבסורדי, הוא היה פשוט עבודה קשה”

“זה מה שהורג אדם: חוסר שינוי.”

“היזהרו מאלה הממהרים להלל, שכן הם זקוקים להלל בתמורה; היזהרו מאלה הממהרים לצנזר, שכן הם פוחדים ממה שאינם יודעים; היזהרו מאלה המבקשים המון מתמיד, שכן הם אינם כלום לבדם”

“כולנו נמות, כולנו; איזה קרקס! עצם הדבר הזה לבדו היה צריך לגרום לנו לאהוב זה את זה, אבל זה לא קורה. אנחנו נבהלים ונרמסים בידי זוטות. אנחנו נאכלים על ידי כלום.”

“אנשים שאוכלים 3 ארוחות ביום לאורך כל חייהם מעולם לא טעמו באמת אוכל...”

“לא ידעתי אם אני אומלל. הרגשתי אומלל מדי מכדי להיות אומלל.”

“אתה שונא אנשים? אני לא שונא אותם... אני פשוט מרגיש טוב יותר כשהם לא בסביבה.”

“היא לא הייתה מאוד מעניינת, אבל מעט אנשים כן.”

“החיים התישו אדם, רזו אדם. מחר יהיה יום טוב יותר.”

“כשאמת של מישהו אחר היא אותה אמת כמו האמת שלך, והוא נראה כאילו הוא אומר אותה רק בשבילך, זה נהדר.”

“אני מכיר אישה שממשיכה לקנות פאזלים פאזלים סיניים קוביות חוטים חתיכות שבסוף מתאימות לסדר כלשהו. היא מפענחת את זה מתמטית היא פותרת את כל הפאזלים שלה גרה ליד הים מוציאה סוכר בשביל הנמלים ומאמינה בסופו של דבר בעולם טוב יותר. שערה לבן היא כמעט לא מסרקת אותו שיניה עקומות והיא לובשת סרבל רחב וחסר צורה על גוף שרוב הנשים היו רוצות שיהיה שלהן. במשך שנים היא הרגיזה אותי במה שראיתי כ מוזרויות שלה -כמו להשרות קליפות ביצים במים (כדי להאכיל את הצמחים כך שיקבלו סידן). אבל בסוף כשאני חושב עליה על חייה ומשווה אותם לחיים אחרים מסנוורים יותר, מקוריים ויפים יותר אני מבין שהיא פגעה בפחות אנשים מכל מי שאני מכיר (ובפגיעה אני מתכוון פשוט לפגיעה). היו לה זמנים נוראים, זמנים שבהם אולי הייתי צריך לעזור לה יותר כי היא אמו של ילדי היחיד, והיינו פעם אוהבים גדולים, אבל היא עברה את זה כמו שאמרתי היא פגעה בפחות אנשים מכל מי שאני מכיר, ואם מסתכלים על זה ככה, ובכן, היא יצרה עולם טוב יותר. היא ניצחה. פרנסס, השיר הזה הוא בשבילך.”