“אני מכיר אישה שממשיכה לקנות פאזלים פאזלים סיניים קוביות חוטים חתיכות שבסוף מתאימות לסדר כלשהו. היא מפענחת את זה מתמטית היא פותרת את כל הפאזלים שלה גרה ליד הים מוציאה סוכר בשביל הנמלים ומאמינה בסופו של דבר בעולם טוב יותר. שערה לבן היא כמעט לא מסרקת אותו שיניה עקומות והיא לובשת סרבל רחב וחסר צורה על גוף שרוב הנשים היו רוצות שיהיה שלהן. במשך שנים היא הרגיזה אותי במה שראיתי כ מוזרויות שלה -כמו להשרות קליפות ביצים במים (כדי להאכיל את הצמחים כך שיקבלו סידן). אבל בסוף כשאני חושב עליה על חייה ומשווה אותם לחיים אחרים מסנוורים יותר, מקוריים ויפים יותר אני מבין שהיא פגעה בפחות אנשים מכל מי שאני מכיר (ובפגיעה אני מתכוון פשוט לפגיעה). היו לה זמנים נוראים, זמנים שבהם אולי הייתי צריך לעזור לה יותר כי היא אמו של ילדי היחיד, והיינו פעם אוהבים גדולים, אבל היא עברה את זה כמו שאמרתי היא פגעה בפחות אנשים מכל מי שאני מכיר, ואם מסתכלים על זה ככה, ובכן, היא יצרה עולם טוב יותר. היא ניצחה. פרנסס, השיר הזה הוא בשבילך.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←