“אני מאמין בשוויון פוליטי. אבל יש שני טעמים מנוגדים להיות דמוקרט. אפשר לחשוב שכל בני האדם טובים כל כך עד שהם ראויים לחלק בשלטון על הקהילה, וחכמים כל כך עד שהקהילה זקוקה לעצתם. זוהי, לדעתי, הדוקטרינה השגויה והרומנטית של הדמוקרטיה. מאידך גיסא, אפשר להאמין שבני אדם שנפלו כה רשעים הם, עד שאי אפשר לסמוך על אף אחד מהם שיינתן בידו כוח בלתי מוגבל על חבריו. זה, אני מאמין, היסוד האמיתי של הדמוקרטיה. אינני מאמין שאלוהים ברא עולם שוויוני. אני מאמין שסמכותו של הורה על ילדו, של בעל על אשתו, ושל המלומד על הפשוט, הייתה חלק מן התוכנית המקורית לא פחות מסמכותו של אדם על בהמה. אני מאמין שאילו לא נפלנו... הייתה המלוכה הפטריארכלית צורת השלטון החוקית היחידה. אבל משעה שלמדנו חטא, גילינו, כפי שאומר לורד אקטון, ש״כל כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט״. התרופה היחידה הייתה להסיר את הסמכויות ולהחליפן בבדיה משפטית של שוויון. סמכותו של האב ושל הבעל בוטלה בצדק במישור החוקי, לא מפני שסמכות זו רעה כשלעצמה (להפך, אני סבור שמקורה אלוהי), אלא מפני שאבות ובעלים רעים הם. התיאוקרטיה בוטלה בצדק לא מפני שרע הוא שכוהנים מלומדים ישלטו בעם הארץ הבורים, אלא מפני שכוהנים הם בני אדם רשעים כשאר כולנו. אפילו בסמכותו של אדם על בהמה היה צורך להתערב, משום שהיא מנוצלת לרעה דרך קבע.”