קלינטון סקוט לואיס

“אירוע ההתאהבות הוא מטבעו כזה שאנו צודקים כשאנו דוחים כבלתי נסבלת את המחשבה שיהיה חולף. בקפיצה אחת גבוהה הוא דילג מעל מסתו של עצמיותנו; הוא הפך את התיאבון עצמו לאלטרואיסטי, השליך את האושר האישי הצידה כעניין של מה בכך, והציב את ענייניו של אחר במרכז הווייתנו. באופן ספונטני וללא מאמץ קיימנו את החוק (כלפי אדם אחד) בכך שאהבנו את רעינו כמונו עצמנו. זהו דימוי, טעימה מקדימה, של מה שעלינו להיות כלפי כולם אם האהבה עצמה תמשול בנו ללא מתחרה. הוא אף, אם משתמשים בו כראוי, הכנה לכך.”

“איש לא יאהב אותך, אף אם תתני את חייך למענו, אלא אם כן יש לך פנים יפות. כך, האם אין זה ייתכן?, האלים לא יאהבו אותך, אף אם תשתדלי לרצותם ככל יכולתך, ויהא אשר יהא הסבל שתסבלי, אלא אם כן יש בך אותה יופי של הנפש. בשני המירוצים. בין אם באהבת בני אדם ובין אם באהבתו של אל, המנצחים והמפסידים מסומנים מלידה. את כיעורנו, בשני סוגיו, אנו מביאים עמנו אל העולם, ויחד עמו את גורלנו.”

“אתה מדבר... כאילו ההנאה הייתה דבר אחד והזיכרון דבר אחר. זה הכול דבר אחד... מה שאתה קורא לו לזכור הוא החלק האחרון של ההנאה.”

“אי אפשר לדעת, אפשר רק להאמין — או לא.”

“דת מרוסנת טובה לנו כמו היעדר דת בכלל — ואף משעשעת יותר.”

“ה“דוקטרינות” שאנו מפיקים מן המיתוס האמיתי הן כמובן פחות אמיתיות: הן תרגומים אל תוך המושגים והרעיונות שלנו של מה שאלוהים כבר ביטא בשפה הולמת יותר, כלומר, ההתגלמות, הצליבה והתחייה בפועל.”

“הדבר הנורא, הדבר שכמעט אי אפשר לעשותו, הוא למסור את כל עצמך—את כל משאלותיך וזהירויותיך—למשיח. אבל זה קל הרבה יותר ממה שכולנו מנסים לעשות במקום זאת. כי מה שאנו מנסים לעשות הוא להישאר מה שאנו מכנים "עצמנו", לשמור על האושר האישי כמטרתנו הגדולה בחיים, ובו בזמן להיות "טובים".”

“אם אנשים חיים רק שבעים שנה, אז מדינה, או אומה, או ציוויליזציה שיכולה להימשך אלף שנה, חשובה יותר מהאדם. אבל אם הנצרות נכונה, אז האדם לא רק חשוב יותר – הוא חשוב באופן בלתי ניתן להשוואה, כי הוא נצחי והחיים של מדינה או ציוויליזציה, מולו, הם רק רגע.”

“כאשר אדם נעשה גרוע יותר, הוא מבין את רעתו שלו פחות ופחות.”

“הלוואי שמעולם לא נולדתי, היא אמרה. למה נולדנו? אמר הרוח. לאושר אינסופי, אמר הרוח. את יכולה לצעוד לתוכו בכל רגע...”

“אנו... מתקדמים לעבר מצב חברתי שבו לא רק כל אדם אלא כל דחף בכל אדם תובע יד חופשית.”

“אי אפשר לראות שום דבר כראוי כשהעיניים שלך מטושטשות מדמעות. ברוב הדברים אי אפשר, אם רוצים אותם נואשות מדי, להשיג את מה שרוצים; מכל מקום, אי אפשר להפיק מהם את המיטב. עכשיו! בואו נדבר באמת ברצינות מפילה את כולם אל השתיקה. אני מוכרח לישון טוב הלילה מכניסה שעות של ערות. משקאות טעימים מתבזבזים על צימאון רעב באמת. האם גם כאן עצם עוצמת הגעגוע היא שמורידה את מסך הברזל, שגורמת לנו להרגיש שאנו מביטים לתוך ריק כשאנו חושבים על מתינו? אלה שמבקשים, לפחות אלה שמבקשים בלהיטות יתרה, אינם מקבלים. אולי אינם יכולים.”

“מסיבה זו, השאלה אם מתרחשים נסים לעולם אינה יכולה להיענות בפשטות על סמך הניסיון. כל אירוע שעשוי לטעון שהוא נס הוא, בסופו של דבר, דבר המוצג לחושינו, דבר שנראה, נשמע, נוגע, מריח או נטעם. וחושינו אינם חסינים מטעויות. אם נדמה שקרה דבר יוצא דופן, תמיד נוכל לומר שהיינו קורבנות של אשליה. אם אנו מחזיקים בפילוסופיה השוללת את העל-טבעי, זה מה שתמיד נאמר. מה שאנו לומדים מן הניסיון תלוי בסוג הפילוסופיה שאנו מביאים אל הניסיון. לכן אין טעם לפנות אל הניסיון לפני שיישבנו, ככל יכולתנו, את השאלה הפילוסופית.”

“נוכחותו של אלוהים אינה זהה לתחושת נוכחותו של אלוהים, וייתכן שהוא עושה למעננו את המרב דווקא כאשר אנו חושבים שהוא עושה את המעט ביותר.”

“אי אפשר להיות אדיב אלא אם יש לך את כל שאר המידות הטובות.”

“כאשר שני האנשים שמגלים כך שהם נמצאים באותו נתיב סודי הם בני מינים שונים, הידידות שנוצרת ביניהם תוכל בקלות רבה מאוד לעבור – ואולי לעבור כבר בחצי השעה הראשונה – אל אהבה אירוטית. אכן, אלא אם כן הם דוחים זה את זה מבחינה גופנית או אלא אם כן אחד מהם או שניהם כבר אוהבים במקום אחר, כמעט ודאי שזה יקרה במוקדם או במאוחר. ולהפך, אהבה אירוטית עשויה להוביל לידידות בין האוהבים. אך הדבר הזה, רחוק מלהעלים את ההבחנה בין שתי האהבות, מעמיד אותה באור בהיר יותר. אם מי שהיה תחילה, במובן העמוק והמלא, ידידך, מתגלה אחר כך בהדרגה או לפתע גם כאהובך, בוודאי לא תרצה לחלוק את אהבתו האירוטית של האהוב עם שום אדם שלישי. אבל לא תהיה לך כל קנאה בשיתוף הידידות. שום דבר אינו מעשיר אהבה אירוטית כמו הגילוי שהאהוב יכול להיכנס לעומק, באמת ובאופן ספונטני אל הידידות עם הידידים שכבר היו לך; להרגיש שלא רק אנחנו שניים מאוחדים באהבה אירוטית אלא שאנחנו שלושה או ארבעה או חמישה כולנו נוסעים באותו חיפוש, לכולנו חזון משותף.”

“אין לנו נשמה. אנחנו נשמה. במקרה יש לנו גוף.”

“אין לי שום שפה חלשה דיה כדי לתאר את חולשת חיי הרוחניים. אם אחליש אותה די הצורך, היא תחדל להיות שפה כלל. כמו כשאתה מנסה להנמיך עוד קצת את להבת כירת הגז, והיא פשוט כבה.”

“כל עוד הוא שומר מבחוץ על הרגלי נצרות, אפשר לגרום לו לחשוב שהוא רק קיבל כמה חברים ותחביבים חדשים, אבל מצבו הרוחני נשאר כמו לפני שישה שבועות. ובזמן שהוא חושב כך, הוא לא מתחרט על חטא ברור ומוכר, אלא מרגיש בקושי ובאופן מעורפל שהוא לא מתנהג טוב לאחרונה… אם תחושה כזו תישאר, היא מגבירה את העדפתו לא לחשוב על אלוהים. כמעט כל בני האדם חווים חוסר רצון כזה ברוב הזמן; אבל כשמחשבה על אלוהים מחייבת להתמודד עם ענן עמום של אשמה חצי‑מודעת, החוסר רצון מתעצם פי עשר. הם שונאים כל רעיון שמזכיר אותו, כמו אנשים בבעיות כלכליות ששונאים אפילו לראות פנקס בנק. במצב כזה האדם יתחיל לשנוא את חובותיו הדתיות, יחשוב עליהן רק במידה שהוא מרגיש שנוח לו, וישכח אותן ברגע שהן נגמרות. הוא ירצה שהתפילות שלו יהיו לא מציאותיות, כי הוא יפחד מכל מגע אפקטיבי עם אביו השמימי… חוסר הנוחות והסירוב להתמודד עם זה מבודדים אותו יותר ויותר מכל אושר אמיתי.”

“האויב רוצה שבסופו של דבר יהיה חופשי כל כך מכל משוא פנים לטובתו שלו, עד שיוכל לשמוח בכישרונותיו שלו באותה פתיחות ובהכרת תודה כמו בכישרונותיו של שכנו — או בזריחה, בפיל, או במפל מים.”